פרשת בא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת בא במשכן הכוונה

"וזה שנתן הקב"ה למשה בדיבור "בא אל פרעה". כלומר, תייחד האמת שכל הביאה למלך מצרים אינו אלא לסוד 'פרעה', להתגלות השכינה הקדושה. וזהו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו". פירוש, כי ברוחניות אין אותיות וגו', וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מחומריות דעולם הזה בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחידוש, אלא בריאת החושך, שהוא מרכבה מותאמה לגלות האור כי טוב" (בעל הסולם, אגרת טו', אגרות הסולם)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת בא על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'מה למעלה מה למטה'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

אפשר לקרוא את פרשת בא כמו מציאות של הבטחה לא ממומשת. יש הזמנה של הקב"ה למשה להסתכל על מה שהוא הולך לעשות למצרים בשבע מכות של פרשת וארא, ועדיין שום דבר לא מוציא את ישראל מהשעבוד. פרשת בא היא הזמנה שרומזת על כך שהאור נמצא אצל פרעה, והליווי שמוצע למשה הוא ביאה אל המקום הגבוה ביותר, אל שורש הקליפות. ב'בא אל פרעה' יש תהליך גדול של ברית, בפרשת וארא יש שבע מכות שהן הסרת העורלה, ושלוש המכות בפרשת בא הן פריעה. פריעה מלשון יפרע את ראש האשה, כלומר גילוי, והן בתוך אופני הגילוי שבבריאה: מכת ארבה שמכסה את עין הארץ היא חושך דבינה, זה חושך של צמצום ב', שבה בינה מתפשטת למלכות וכשהיא מעלה אותה נוצר לנברא חושך, ומכת חושך היא חושך דחכמה, שהיא מפרידה את כח האחדות של הקליפה, נאמר "לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים" (שמות י', כא'), יש פה את החשיבות של 'אחיו', של מה שמחזיק את האנשים, שאותו צריך להפריד. מפרידים את מה שיצר את מציאות מצרים. יש להסביר, בבורא אין חושך, החושך נברא יש מאין, ברצון של הבורא להתגלות, החושך הפך להיות אמצעי הגילוי שלו, זאת אומרת ששורש החושך זה הבריאה, הרצון להיטיב לנבראיו אך ההתפשטות שלו מחייבת הסתרות. למעשה החסד הגדול ביותר שנעשה איתנו זה הסתרת עוצמת החכמה כי אחרת היינו מתבטלים מולה. אז לחושך יש שני שורשים, החושך של בראשית הוא החושך של צמצום ב', שבתוכו יש לנו חושך נוסף, שהוא החושך של קו שמאל, שיש בו חכמה שמתפשטת מלמעלה למטה, בלי הארת חסדים, והיא הופכת להיות ממשות שאי אפשר לזוז בה. זה הופך להיות כח מפריד כדי לבנות עקרון של שיתוף אחר. כשישראל משמש כקו אמצעי, הוא יכול לאפשר את החיבור. בפרשה יש שתי צורות חושך, אשר שוברים את השליטה שלהן.

באגרת טו', מתוך אגרות הסולם "ועיין היטב באלף יומין דחול כי הם שבילי דנהר דעה והיינו דקאמר שמואל "נהירין לי שבילי דשמיא" – בחינת שבת, "כשבילי דנהרדעה" – בחינת יומין דחול" מנסה בעל הסולם להעביר לנו שהשבילים של השמאל, שהן הארות שלא יכולות להאיר בלי חסדים, הן שערים לאור, אם משתמשים בהם נכון. אם משתמשים בהן לא נכון, הן לא הופכות להיות נהרות דעת, אלא נהרות דעה. יש הבדל בין חושך שמכסה את עין הארץ לבין חושך שיורד משמים, שהן שתי צורות של דינים, והכח שיכול לקחת את התשוקה של השמאל ולחבר אותה עם כח העליון הוא שביל שמים, נעשה על ידי עבודה בג' קוים. כלומר בהליכה לשורשי השמאל, עלינו להבין את השבילים שמובילים לגאול את האור שנלכד בתוכו.

'בא אל פרעה' זה ענין שמצווה עלינו, אומר 'בוא אל הכרת הרע כי שם אני נמצא, בוא אל עבודת הבירור שלך, בוא אל העבודה שממנה אתה הכי מפחד, כי השדים הגדולים ביותר והתשוקות הגדולות ביותר שלך נמצאות שם ואני אהיה איתך ומי שקרא לך לשם זה אני, אני הויה ולא אחר וגם מי שיוציא אותך'. משמע, אי אפשר לעשות ברית או אי אפשר לעשות תיקון בלי לבוא אל השמאל, כי בשביל זה נולדה הבריאה, עם צמצום א', עם הדינים שלה, כדי ליצור בנו את האפשרות של התיקון, או לתת לנו את הבחירה להיות צדיק או רשע. הבחירה של אדם להיות צדיק זו בחירת מערכת היחסים שלו עם השכינה, להתייחס לכל המכשולים שהיא שמה לפניו כמו השערים הפוטנציאלים שלו. לשכינה יש שני תפקידים הופכיים במערכת של הבריאה, האחד הוא לשמור, שזה בתפקידה כמלכות המסיימת, היא לא נותנת לשום דבר שאינו מתואם לאור העליון לחדור או לעבור את הטבור, לכן הכינוי שלה בתפקיד זה הוא 'אל שדי'. בתפקידה השני היא הופכת להיות שער עבור מי מי שמבקש להצדיק, עבור מי שמבקש להיכנס ועובר את המבחנים שלה, ושמה הופך להיות 'אל חי', החסד, החיים המתפשטים, החיים שיכולים להזין את הצדיק. פעולת ההפרדה קורית עוד מהבריאה, מההפרדה שנעשית בין עץ פרי לעץ שעושה פרי, שאומר שמי שלא עושה פרי, אינו יכול להיכנס. כך בעל הסולם אומר באגרת "ובזה מובן הפסוק (שמות י, א) 'בא אל פרעה', והוא סוד השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון 'יפרע את ראש האשה' (במדבר ה', יח')" כל הביאה למלך מצרים, לכל הכוחות ששולטים במצרים, אינה אלא לסוד גילוי, להתגלות השכינה הקדושה, שקשורה לדיבור ולקול, גאולה של הפה הרע, להפוך אותו לפה-סח,לתת לו את אפשרות הדיבור.

בפרשת בא מדובר על גילוי הראש, הג"ר של השכינה, כי מדברים על מכות שמשחררות את ג' הראשונות את בינה, חכמה וכתר. בזהר הפרשה יופיע מאמר התנינים, שמסביר את כל פרשת בא על פי הכוונה של מעשה בראשית, נאמר ביום חמישי: "ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם" (בראשית א', כא') כיוון שכל מעשה בראשית הוא בסוד החכמה, מדברים פה על גילוי, על פריעת הראש, על החיתוך של הראש, ג"ר דג"ר של החכמה, כדי שהאור יוכל להתגלות. לכן קשור מעשה פרעה, התנים הגדול, למעשה בראשית. הירידה למצרים עדיין נחשבת מעשה בראשית, כי זו ההתפשטות מלמעלה למטה, מה שקורה במצרים זה המשך הבירור של מהלכי הבריאה. ומעכשיו ועד מתן תורה, מכשירים מערכת נשמות כזו שתוכל להתחיל את העבודה מלמטה, לכן ספר שמות נקרא 'בראשית ב". נאמר בזהר פס' לט', במאמר התנינים:
"…כי לויתן ובת זוגו, שורשם גבוה מאד, כי הים ה"ס המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות שבים, הוא הלויתן. הרי שהוא כללות החכמה שבים. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה [הוא נושם דרך הראש, כמו אור חוזר], בסוד הקו שמאל, שבה המכונה נקודת השורק. ועל כן כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי הבינה נקראת בריאה. אמנם לא נקבע מקומו [של הלויתן] בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה מן מלכות דאצילות, וה"ס עשרה יאורים שמביא ר"ש לפנינו. ולא יקשה לך אם הם ממדרגות הקדושה, למה נהרגו, כי הנקבה נהרגה מיד, וכן נהרג אח"כ גם הזכר, בסו"ה, והרג את התנין אשר בים. והתשובה הוא, כי הריגה פירושו ביטול מדרגתו, ושיבה לאצילות [של האור], ובאמת בגמר התקון, יתבטלו כל ג' עולמות בי"ע וישיבו לאצילות. וכן אין להקשות, אם היה הכרח להרוג את הנקבה כדי שלא תחריב העולם [מידת הדין] כמ"ש להלן, א"כ למה ברא אותה מלכתחילה. והענין הוא, כי הריגה זו נאמר רק מבחינת מה ששמשה ללויתן, אבל לא נתבטלה לגמרי, כי ממנה ניזונות נשמות הצדיקים. וז"ש וסלקא קב"ה לצדיקיא [אורה נגנז עבור הצדיקים]".
הזהר רוצה לומר שההסתרה המרכזית היא היחס בין היאור שנקרא ה'יאור השוקט', שהוא הכתר שנשאר בתוך עולם אצילות, לבין תשעת היאורים בעולם הבריאה, והוא מזין את תשעת היאורים הללו, (וכיוון שהוא משקה אותם, אז הקליפה והראש של פרעה ניזונים ממנו). הענין שלנו הוא הניסיון ליסד את הקשר עם עולם אצילות, שהשוער שלו היא שכינה תתאה. מדובר פה על היכולת שלנו להיכנס דרך שכינה תתאה, במובן של מלכות דאצילות, שהיא יכולה להיות שכינה עילאה כשהיא עולה לבינה.

Facebook