פרשת וישב- על פרשת השבוע במשכן הכוונה

“זה הוא הרגז והמבוכה של יוסף, שהוא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף, שה”ס הברית, נכנס יעקב למצרים. ועל כן אהב אותו כל כך, משום שלאח”כ כתוב, ואזכר את בריתי, שכל הגאולה היה בשבילו, להיות השכינה נמצאת שם עמו. עם הברית, שהוא יוסף, וע”כ היה המבוכה של יוסף, קשה עליו [על יעקב] יותר מכל הצרות שבאו עליו” (זהר וישב, פס’ יד’, מאמר וישב יעקב).

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת וישב על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה החדשה ‘תפילה – מבט קבלי’  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

פרשת וישב קשורה לזמן, לחנוכה, שזה הקשר בין פרשת וישלח לפרשת וישב. ‘וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען, אלה הם תולדות יעקב יוסף, בן שבע עשרה שנה’. יעקב מחליט לשבת במקום שאביו הוא עדיין בהגדרתו גר, במקום הזה הוא החליט להיות תושב. יעקב מחליט להתיישב בארץ כנען, זה אומר שמבחינתו המבנה הרוחני מוכן לגמר תיקון. אומר רש”י, רצה יעקב לשבת בנחת, קפץ עליו רוגזו של יוסף. מדוע קפץ רוגזו של יוסף? יעקב מתקן למעלה מחזה, כלומר את כל המדרגות שהן הראש, שהן למעלה ממסך, ועכשיו זה צריך להתפשט כלפי מטה, אל מתחת לחזה, אל היסוד. כלומר כאשר יעקב רוצה להתיישב הוא רוצה להביא לגמר תיקון, אולם גמר תיקון לא יכול להתממש, משום שישנה ההבטחה לאברהם, שמה שיכשיר את הכלי שיאפשר לו להיות תיקון הבריאה, תהיה הירידה והגלות למצרים. אז יש משהו בכח שרוצה להתיישב, שמעלה את הרוגז. אם יעקב רוצה להתיישב, יוסף רוצה לצאת. ‘רוגזו’ זה הויכוח על הצורה שבה אפשרי לממש את ג”ת. יוסף אומר ‘ זה לא יקרה בארץ’, אתה לא תוכל לשבת פה’. לכן ברור ליעקב ברגע הזה רוגזו של יוסף, שאכן ישראל, עדיין לא השלים את גלותו.

יוסף יורש את התכונה המשפחתית של החלימה. כאשר יעקב יוצא להגדיר מי הוא, אנחנו פוגשים אותו חולם, התכונה, היכולת הזו עולה בו, והיא עולה גם ביוסף. כל הפרשות הבאות הן מעין יחס בין הידיעה שבאה מאמונה, שהיא סוג ההתגלות, לבין החלום כהתגלות. וזה היחס בין יהודה ליוסף.

בזהר הפרשה מתקיים דיון מאוד נוקב מדוע יש ‘צדיק ורע לו’. האמת היא שצדיק ורע לו צריך להיות טבעי, כי הוא לא רוצה שכר בעולם הזה, אבל עדיין הצפיה שלנו היא שאם הוא צדיק, אז הוא גם יהנה מדרך סלולה יותר לממש את התפקיד שלו. זו שאלה על יסוריו של יעקב כצדיק, גם על יסורי יוסף וגם על יסורי יהודה. הזהר מסביר זאת בלידת הנשמות על פי מצביה של המלכות. זאת אומרת האם המלכות היא במיעוט, בפגימות, או האם היא בגדלות שלה, האם היא מלאה, בזיווג מלא. מלכות יולדת לאורך כל שלושת המצבים האלו, אבל היא יולדת נשמות עם צרכים אחרים, ולכן גם עם גורל שונה וגם עם תיקונים שונה. כך פרשת וישב הוא הצורך ליחוד הנשמות, על כל המצבים שלהן, בתיקון המלכות. אבל זה יכול להיעשות רק בג”ר, רק בראש.

אם ההמשכיות של יעקב נראתה לו ביוסף, היא מתחלפת ביהודה – היא מתחלפת בשאלה של מה יהיה המרחב שבו הגאולה תוכל לקרות. האם היא תקרה כאשר ישראל ישבו בין הגויים? או שהיא תקרה כאשר לישראל תהיה ריבונות? בפרשות וישב ומקץ, ההכרעה נראית כמו שהולכת אחרי כיוונו של יוסף, אבל חנוכה מכריע שהגאולה יכולה לקרות רק בארץ, רק ברצון של ישראל, כלומר שיש קשר בין שורש לענף, ולכן אנחנו נכנסים למאבק שמתחיל בעצם כבר בחלומות. חנוכה נחגג בין פרשת וישב לפרשת מקץ, וימי החנוכה בפני הרחמים הם של נוצר חסד לאלפים חסד לאלפים. בחנוכה מדובר על קירוב הגאולה, והחג מסמן את ההליכה אל הבחירה בריבונות, אל היכולת לראות את פח השמן, שזה הנס האמיתי. כמו גם הנס שאותו פח השמן היה צריך להדליק יום אחד, ספירה אחת, אך מאיר את כל הדרך, של ההתאמה אל הגאולה, כי בינה, שיש לה האחרת אחת, הדלקת אחת של בינה, מאירה את כל הספיקות האחרות, יום אחרי יום, שמונה ימי בינה.

חנוכה ופורים נקבעו על ידי הנבראים, כלומר הם קביעה מלמטה, מהנה”י, שהם מקרבים את לעתיד לבוא, בהם ישנה זהות שיכולה להיענות להתפשטות האור שקורית מלמעלה. ישראל נעשים כלי ראוי להשראת שכינה, כך הם מחזירים לעולם כולו את מה שמתחיל להתפורר. מה שמתחיל להתפורר בחנוכה זו הנוכחות של השכינה בעולם, ולכן גם ישנה הידלדלות בכבוד שנעשה לתורת ישראל, עד שנכנסים אל המקדש ומטמאים אותו. בתיקוני הזהר המועדים חנוכה ופורים נקראים ‘מועדי’, הבורא אומר: ‘הנה סוף סוף התודעה שנבראה, משלימה את היחס הנכון כלפי, ואז אפשר להשפיע לה’. חנוכה הוא מעין מעבר סיפי, לכן קוראים לזה חניכה. בחנוכה יש שני מעברים, האחד של הרגע שישראל תופס את המעבר ומשהה אותו מתוך צורך, ומשום שהוא משהה אותו ומשאיר את הפתח פתוח, זה פתח שאנחנו צריכים לעבור דרכו, לחנוך את עצמנו דרכו לעולם. היום אנחנו חיים בעולם נטול שכינה, ואנחנו לא זוכרים עולם אחר, שזה באמת כמו להיות בחושך ולא להבין שאנחנו בחושך. אז חלק מהחנוכה וחלק מהתהליך הלימוד, זה להאיר את תשומת ליבנו לכך שאנחנו חיים בחושך. המעבר דרך השער של החניכה, של החנוכה, חונך אותנו למעבר מעולם נטול שכינה לעולם עם נוכחות שכינה, עם נוכחות רוח הקודש ונבואה.

Facebook