פרשת ראה – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת ראה במשכן הכוונה

“ראה, אנכי נותן לפניכם היום: ברכה, וקללה. את הברכה אשר תשמעו, אל מצות יהוה אלהיכם, אשר אנכי מצוה אתכם, היום. והקללה, אם לא תשמעו אל מצות יהוה אלהיכם, וסרתם מן הדרך, אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת, אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם” (דברים יא’, כו’-כח’)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת ראה על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים והצטרפות למפגשי חברותות הפתוחים לקהל הרחב, במהלך אוגוסט-ספטמבר (בזום) לחץ כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

עניינו של ספר דברים הוא הדיבור של האדם, בביטוי שלו כמשה, כקו אמצעי, הדיבור שלו הוא כל כולו דיבור של השכינה, הוא דיבור של מערכת הנשמות. בפרשה הקודמת, פרשת ‘עקב’ הבקשה מעוררת את השמיעה, ובפרשת ‘ראה’ מגיעים להשלמה של הראיה. זוהי הראיה של האדם המיתקן.

כיוון שהכל הולך אחרי ההתחלה, את הפעמים הראשונות של ‘ראה’ נפגוש כבר בפרק הראשון של ספר בראשית, ספר השורשים ‘ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור. וירא אלהים את האור, כי טוב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך’ (בראשית א’, ג’). הספר הנוכחי הוא דברים, משנה תורה, הוא מה שמתאפשר מהנברא להוציא לפועל את מה שנאמר בארבעת החומשים הראשונים, והוא בא לידי ביטוי בדיבור הפנימי, שמוציא לפועל את הראיה של הבורא, להתאים את עצמנו, להשוות את עצמנו לראייתו.

זאת אומרת שאם אנחנו מסתכלים בפרשה ‘ראה, אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה’, בא מהפסוק הנ”ל בבראשית. זאת אומרת שכבר כאשר יש הבחנה באור כטוב, יש מיד הבדלה של החושך כמרכיב משלים של המערכת.

מתי תוכלו לראות? כאשר תכירו ב’אנכי’ שיש ב’אני’ כ’, עשרים, אור חוזר, כלומר כאשר תקבעו מסך ואור חוזר. כאשר ה’אני’ שלכם יוגדר בתוך המערכת הזו, שיש לה אור ישר ואור חוזר, והיא יכולה להלביש את תכונת הבורא.

נתינת הבורא היא אחת – ברכה. ברכה או קללה היא הבחנה של הנברא. הברכה איננה מילוי, אלא היא כושר הברכה (מלשון הברכת גפנים), כושר החיבור של הנשמה אל המערכת. אם כן, ההבחנה בין ברכה וקללה היא הבחנה של הכלי, של הנברא, זו ההבחנה שמאפשרת לו להתקרב ולהשוות צורה, וההבחנה של איך להיכנס אל המקדש. כאשר הנברא רוצה להיכנס אל הקודש, יעמדו שם שתי מערכות שנקראות ‘ימין ושמאל’ ויבררו אותו. אנחנו קוראים לזה קו ימין ושמאל בתוכנו, בהגדלה של המערכת בבית המקדש הם נקראים ‘בועז ויכין’ שמבררים אותנו, הם מאפשרים או לא מאפשרים להיכנס אל הקדושה. בתיקון הכללי שנקרא ‘ארץ ישראל’ הם נקראים ‘הר עיבל והר גריזים’. אלו כוחות בירור, הגודל שלהם והעוצמה שלהם משתנים על פי התפיסה ועל פי ההשגה הרוחנית.

אומר ר’ נחמן בתורה קע”ב:
“… וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו
כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם
אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל”

כלומר אם האדם מגיע להכנעה ולהכרה שהצל הזה הוא מקור הכח שלו, מקור הבקשה שלו, אזי אינו עושה צל. מקבל אור ה’ מאותו מקום שעשה אור וחושך. כלומר האדם מבין שזה התבנית של הבריאה, שמאפשרת לו ראיה, והבחירה איך להשתמש בקללה או בחושך הזה. אותם חכמים אינם עושים צל המפסיק בין הבורא לנבראיו, כי אין להם שום גשמיות – רצון לקבל לעצמם:

“וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְעִקַּר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא הַכָּבוֹד
[הכבוד היא השכינה, התכללות הנשמות]
כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו” וְכוּ’
הַיְנוּ אִם הוּא “מלא כָל הָאָרֶץ”, שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם
אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא הַכָּבוֹד
וְזֶה “כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ”
כִּי “הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא”
וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד
עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ”ל.
וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת
חַיִּים וְטוֹבָה לָעוֹלָם
וּלְהֵפֶך, לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם.
וְכֵן הַצַּדִּיק כְּשֶׁמַּרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת הוּא טוֹב וְכֵן לְהֵפֶך
וְזֶה: “רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אֶת הַמָּוֶת” וְכוּ’.

‘את זה תאכלו, מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת, תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת, לא תאכלו טמא הוא, לכם’ (דברים יד’, ט’-י’) בפרשה מופיעים מאכלים אסורים וסימני הטהרה של הדגים. מהו עניין סנפיר וקשקשת בפנימיות? סנפיר וקשקשת אומר שיש לנו חושך ואור, מקור האור שאנחנו צריכים על פי הקשקשת, על פי הקשיים שאנחנו פוגשים בעצמנו. החיים במים הם היכולת להרגיש איך אנחנו נתמכים ואיך מבררים את החיים בתוך החסדים. אם אין הכרה של סנפיר וקשקשת זה אומר שישנה אטימות ואי אפשר לברר. אולם אם אני רואה סנפיר וקשקשת, אם אני מסוגל לשמוע בתוך עצמי את הדיבור הפנימי, זה הופך להיות ראיה, זה הופך להיות יחוד של אור החכמה, שפועל בי דרך הבינה.

הפרשה (דברים יד’, יא’-כ’) עוסקת גם בסוגים שונים של ציפורים, ציפור טהורה וציפור טמאה. ציפור זה עניין הנשמה המצפצפת, הנשמה המדברת. יש מדרש (בבלי, חולין סג’, ב’) שעוסק בציפור ‘ראה’ שהיא גם האיה והדיה למינה. נאמר שהציפור מסוגלת לראות מבבל את כל הנבלות והטרפות שרוצה לאכול, שנמצאות בארץ ישראל. זאת אומרת שהוא מדבר על המקום שלו אנחנו קוראים לזה ‘הרשעה’. ממה צריך כלי הנשמה להיזהר? מזה שהוא יושב בבבל, כלומר שהוא עדיין בתוך הבלבולים שלו, ועדיין בחוסר בהירות, תחת האחיזה של רצונות לקבל, וככל שהוא נכנס לעבודה, מבלבלים את דעתו, מבלבלים את המקום שהוא צריך להגיע ליחוד.

כאשר מדובר על אכילה והציפור, אז מדובר על התכונה של הנשמה להיות מסוגלת לבדוק את עצמה, על פי מה היא רואה, איך מתקבל בעיניה גמר התיקון, כמו ששם היא רואה את כל הפגמים, או שהיא רואה את המציאות הזו כטובה.

במעמד הר סיני נאמר על בני ישראל ‘וכל העם רואים את הקולות’ (שמות כ, יד’) חושי הנשמה מתאגדים לאחד, זאת אומרת הם מתקנים את הנפרדות של עצמם מהמערכת, והמערכת כולה הופכת להיות חוש מרגיש אחד ‘רואים את הקולות’.מי שנותנת את כח השמיעה היא בינה, דרכה אפשר להגיע לאבא, לחכמה, לראיה. ואז כאשר אבא ואמא הם ביחוד ובזיווג, אז ‘רואים את הקולות’. אמא הפנתה את עצמה והזיווג הזה מאפשר לזו”ן, למערכת הנשמות להזדווג על ראיה ושמיעה, על אבא ואמא. כשהם ‘רואים את הקולות’ זה אומר שיש להם כלי שלא מסתפק במה שיש להם, אלא הוא רוצה לאפשר לבורא להתפשט בהם. האינסוף מתפשט כאשר יש זיווג של אבא ואמא, והוא זיווג על בירור נכון, על בקשה נכונה.

לסיכום, הפרשה עוסקת בכל הבירורים שצריך לעשות בכל הדרגות, אם רוצים להגיע לארץ ישראל, בשערים שלה ומה יקרה בתוכה. כלומר איך אנחנו יכולים לברר את המקום שלנו באצילות ובתוך מערכת הנשמות.

Facebook