פרשת דברים – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת דברים במשכן הכוונה

"אלה הדברים, אשר דבר משה אל כל ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב אחד עשר יום מחורב, דרך הר שעיר, עד קדש ברנע. ויהי בארבעים שנה, בעשתי עשר חדש באחד לחדש, דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אותו אליהם, אחרי הכותו את סיחון מלך האמרי, אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן, אשר יושב בעשתרת, באדרעי בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, באר את התורה הזאת" (דברים א', א'-ה')

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת דברים על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

כאשר מסתכלים על השתלשלות ארבע בחינות של אור ישר מלמעלה למטה, אפשר לומר שספר במדבר מסכם את התורה. מכתר שהוא ספר בראשית, חכמה שהיא ספר שמות, בינה היא ספר ויקרא, זעיר אנפין הוא במדבר, הוא התיאום של המבחנה הרוחנית-אנושית, ומגיעים למלכות שהיא ספר דברים, כלומר מגיעים אל כלי הקבלה, שמסוגל לשמוע ולקרוא את מה שניתן עד כה בתורה.

נאמר 'אלה הדברים', שכל 'אלה' בתורה מתארת התייחסות אל העבר, שבונים עליו משהו חדש. (בניגוד ל'ואלה' שעניינה תוספת). כלומר בנאום האחרון של משה, מבינים שהוא מדבר על מה שסופר עד עכשיו, אך הוא נותן לו את הפרשנות שלו. כלומר אנחנו מקבלים אפשרות אנושית חדשה לחלוטין, שבה האדם מפרש את המציאות, את הבריאה, את מערכת היחסים עם הבורא, והבורא מסכים איתו.

לכן כתוב 'אלה הדברים אשר דיבר משה' זאת אומרת הנברא מדבר כמלכות במהותה.

נקודת משה שבנו היא לא רק ישראל המתעורר להיות משפיע לכל מערכת הנשמות, אלא היא שמה אותנו במקום של לשמה (אותיות 'משה'), זאת אומרת שמשה מגלם את המעבר שבין העבודה לעצמי, אל הקריאה של כוונת התורה לשמה, לשמה של השכינה. איך אנחנו מגיעים ללשמה? על ידי זה שתמיד אנחנו מרגישים מחוץ לארץ ישראל. מי שמרגיש שהוא כבר בארץ ישראל, לא משנה אם זה פיזית, או גשמית, כלומר שהוא בהשגה של ארץ ישראל, שמשמעה השגה של עולם אצילות, אזי הוא מחוץ לה.

מי שמרגיש שהוא מחוץ לה ועדיין יש לו צורך, כמיהה והשתדלות לעלות אליה, הוא מממש את נקודת משה. נקודת משה היא נקודה שמביטה על איך מגיעים ללשמה, איך עולים מעל הדעת. כלומר זוהי קביעה שהשגה היא לא בכח הדעת, אלא היא בכח שמעל הדעת, זה תמיד להביט אל הארץ – שאתה רואה אותה וטרם נכנס אליה. הנטיה שלנו היא להסתכל על אי כניסתו אל הארץ כמו פגם, אך עלינו לראות זאת כמו צוואתו הרוחנית של תהליך העבודה של משה, של אותה השגה רוחנית, שהיא תמיד 'מעבר לירדן'.

משה מדבר אחרי ארבעים שנה, כלומר הוא לא מדבר אל דור המדבר, אלא הוא מדבר אל התולדות. 'הואיל משה באר את התורה הזאת', משה קורא לכוח מרים שהייתה מבארת התורה. השימוש ב'הואיל' מתאר רצון שעולה, רצון שהוא אינו רצונו של משה, אלא רצון של התולדות של ישראל, בהקשבה חדשה. רצונו של משה להאיר את המשמעות הפנימית ואת כוונת התורה. ומתחיל בנוסח הזכרון של פרשת המרגלים.

בליקוטי מוהר"ן, תורה ל"ד, אומר ר' נחמן:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים. וְגוֹי קָדוֹשׁ.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
… וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת "צַדִּיק מוֹשֵׁל"
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלא פוּם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים"
וזהו פירוש: "יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו"
הַיְנוּ 'מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק'

… עַל יְדֵי אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כִּי משֶׁה הוּא נְקֻדָּה כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל
שֶׁבַּתְּחִלָּה צְרִיכִין הַכּל לְקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה כְּלָלִיּוּת
וְאַחַר כָּך צָרִיך כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהָאִיר בַּחֲבֵרוֹ מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ"

אומר ר' נחמן שאם מדברים על נקודת משה בנו, זו לא יכולה להיות נקודה פרטית, או גאולה פרטית, אלא זו נקודה של המשימה, משימה של כלליות המערכת. האופן שבו משה קורא את נקודתו בכלל ישראל ומאפשר להם עכשיו לקחת את האחריות של להתכלל, לא בכוחו, אלא בכח הסתלקותו, משום שבכל אחד מהם יש את האחריות (המוטמעת בגנטיקה הרוחנית), על כלל ועל משימת ישראל כלפי כל מערכת הנשמות.

אפשר לומר שמשה בדיבור שלו הופך להיות סוכן הזכרון, מעצב הזכרון של ישראל. כלומר על מה שמוטבע בגנטיקה הרוחנית שלנו, שיכול להזדקר כל פעם מול האפשרות של לממש את השליחות שקשורה בארץ ישראל. כאשר משה מדבר הוא מלביש את כלל ישראל, את כל התהליכים שעברו דור המדבר ותולדותיו, גם את הירידות שלהם וגם את הקטנות שלהם, הוא קושר את הכל לנקודת לשמה, לשם מה נכנסים לארץ, לשם מה תתגלה שם תורה. אפשר להבין שכל מטרת ישראל היא כניסה לארץ ישראל, כלומר עליה לאצילות, משום שמשם אפשר להשפיע לכלל מערכת הנשמות.