פרשת וארא – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת וארא במשכן הכוונה
"וזה שנתן הקב"ה למשה בדיבור "בא אל פרעה". כלומר, תייחד האמת שכל הביאה למלך מצרים אינו אלא לסוד 'פרעה', להתגלות השכינה הקדושה. וזהו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו". פירוש, כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה, וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מחומריות דעולם הזה בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחידוש, אלא בריאת החושך שהוא מרכבה מותאמה לגלות האור כי טוב" (אגרות הסולם, אגרת טו').
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת וארא על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
אם סימן החודש הוא האדם הוא עץ השדה, אז הגדרת המשימה שלו, הגדרת טבע בריאתו הוא להיות מתאם בין שמים לארץ, בין זע"א למלכות, בין הנברא לנוכחות הבורא. עד כמה אנחנו המחיצה, עד כמה אנחנו מכריחים את הטבע למכה כדי ליצור גילוי, ועד כמה אנחנו משתדלים להפוך כלי שהוא השם, כלומר הנוכחות, להתגלות.
השאלה שפרעה שואל וזו שאלה הנשאלת עד היום היא: האם אפשר באמת לתת בידי ישראל, בידי המערכת הרוחנית, את השליטה על ההתפתחות או על עתיד האנושות? ומאידך השאלה האם 'בוא איתי אל פרעה' לא שוללת מפרעה את הרצון או את היכולת לבחור, האם הכבדת לב פרעה היא השלילה של האפשרות הזו ממנו כאדם? או שלילה של האפשרות הזו מהרצונות לקבל? נאמר על זה שבתחילה, טרם המכות, עוד במתן האותות, או בחלק מהויכוח הראשוני, ניתנה לו אז הבחירה. כיוון שהמגמה של פרעה הייתה 'הבא להיטמא מסייעין אותו', אז מכבידים את ליבו יותר.
פרשות וארא-בא, אלו פרשות המכה המגלה, כל מכה פותחת את ההסתרה שהיא חלק מעשרת המאמרים, הדיבור העליון, אותו הדיבור האלוהי שמתכסה, נפתח ונחשף. ההתגלות האלוהית הראשונה, האומה הראשונה שאליה נגלה הבורא, הייתה מצרים. דרך התופעה של 'מכה' שהיא החשכה, צורה שהטבע שם את רצונו של האדם לא במצב של בחירה, אלא במצב של חוסר אונים, כדי לגרום לכך שהאדם יפנה לצורך אחר. כך ישנם שני מהלכים, האחד של התפשטות של אור שגורמת לאותות, לאותיות, כלומר לחושך, לחקיקה, והבחירה מתוך החקיקה הזו, היא זו שמבנה את הנשמה, אם היא בוחרת, אל תוך התוכנית של הבורא.
ב'וארא' ישנן לשונות גאולה, זאת אומרת שצריך לבנות בארבעה מרכיבים, תכונות או בחינות, את האותות: "לכן אמר לבני ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם, אל הארץ, אשר נשאתי את ידי, לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב; ונתתי אתה לכם מורשה, אני יהוה. וידבר משה כן, אל בני ישראל; ולא שמעו, אל משה, מקוצר רוח ומעבדה קשה" (שמות, ו',ו'-ט'). זה ברור להם שההופעה של משה והדיבור על גאולה עושה את זה יותר קשה. נאמר שהם לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה, באופן שאם הם מגיעים להתקשרות עם העליון, זה היה נחמס מהם על ידי קליפת מצרים.
באגרת טו' של בעל הסולם הוא אומר: "ובזה מובן הפסוק (שמות י, א) "בא אל פרעה", והוא סוד השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "יפרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח), כמו שכתוב בזוהר. והענין, שכל כמה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידין אותם ומטרידין אותן מעבדות ה', כל כך היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא הי' אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו, שזה הי' באמת אור הגאולה, כמו שכתוב בהגדה של פסח." מה היה סימן הגלות הכי עמוק? ישראל חשבו שהמצרים מעבידים אותם. הם כל כך היו רחוקים מהקב"ה שהם חשבו שישנה מציאות חיצונית של רצונות לקבל, כמו מצרים, או כמו משה, או כמו פרעה, או כמו מציאות היסטורית, שהיא השולטת. כך הכל נעשה, כדי לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, אלא זה 'אני ולא שליח'. אלא שזה אור הגאולה, לכן פסח הוא הלידה והוא ראש חודשים, כי זו לידה של תודעה שונה לחלוטין – של הכרה במה מנהל את המציאות.
בפרשה מופיעה זה הזהות שלהם, הם נזכרים מי הם, לכן מופיעים 'אלה ראשי בית אבותם' פתאום כולם נמנים, אלו שקודם לא היה להם שם, בפרשת שמות, מקבלים את שמותיהם עכשיו, בפרשת וארא. כולם מגלים לעצמם בתוך השם שלהם את המשימה. וארא אומר שמתראים חזרה הכלים שיכולים לזכור את ההבטחה, הזכרון של ההבטחה, הזכרון של למה הם שייכים, מתחיל להתעורר. שהייתה איזה מן הבטחה רחוקה, שאל שדי הוא המבטיח, הוא מבטיח פריון ומבטיח זרע, ופה מופיע הויה, שהוא המקיים של ההבטחות. לו "וידבר אלהים, אל משה; ויאמר אליו, אני יהוה. וארא, אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם" (שמות ו', ב'-ג') מה שלא היה אפשרי בכלים של האבות, משום שהם היו יחידים ובהתהוותם למשפחה אך לא אומה, מתאפשר עכשיו, כאשר משה מייצג עכשיו כלי של אומה, שהשם המתגלה בו הוא 'הויה הוא האלהים', כלומר יחוד של מילה הדין ומידת הרחמים. השיתוף המלא שלהם. אנחנו כל הזמן רואים שיש מאבק עם פרעה להכיר בנראות או התגלות או של כלי חדש הנקרא 'הויה', שהוא מסרב לו, וזה נראה שגם ישראל בעצמם צריכים לעבור חניכה או חינוך, משום שהם חושבים שמה שהתגלה להם הוא אלוהי אבותיהם, בשם 'אל שדי' או 'אלהים'. כלומר גם ישראל צריכים כלי לזהות נוכחות חדשה. היא לא חדשה כשלעצמה, אלא חדשה להם בתוך המהלך של פריסת התכנית של מחשבת הבריאה.
