פרשת חקת – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת חקת במשכן הכוונה

"לאחר שחוזרים לעפר הזה, כדי להטהר בו, כנ"ל בדבור הסמוך, נעבר רוח הטומאה ונתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. ז"ש, תשלח רוחך יבראון יבראו וירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים וגו'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה כדי לזכות לחיי עולם הבא, וימצאו טהורים בעולם הזה, וקדושים לעולם הבא. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (זהר חקת, פס' לא', מאמר המשלח מעינים בנחלים)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת חקת על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'הכל הולך אחרי ההתחלה'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

פרשת חקת היא אחת הפרשות האיזוטריות שבתורה ונקראת גם פרשת 'פרה אדומה'. זו פרשה של מעברים רבים. בפרשה יש מספר עניינים מרכזיים, ביניהם: הסתלקותה של מרים, חטאם את משה ואהרן בהכאתם את הסלע, הסתלקות אהרן, המגע והמלחמה של ישראל עם העממים המקיפים את ארץ ישראל וחוסמים את ישראל בדרכם אליה. המדבר מתחיל לסמן את הגבולות של סוף הניסוי ואת כניסת ישראל לתוך ההיסטוריה. בפרשת חקת יש מעבר מצורת ראיה אחת לצורת ראיה שניה. מצורת ראיה של ישראל במדבר, שהם מונהגים, נישאים וכל מחסורם מסופק על ידי העליון, למקום שבו הם צריכים לספק ולמלא את צרכיהם הגשמיים, תוך שימור של מה שנחקק במדבר. כל ענין במדבר היה לייצר חקיקה, חוקה בתוך נשמות ישראל כך שישאר בהם חותם לעתיד, שיזכיר להם את מצב המדבר ואיך אפשר לבנות את הנוכחות המובחנת, המציאותית לתפיסת האדם. במובן מסויים להחזיר לעולם את היותו מקום התגלות העליון. המדבר אינו מצב בחירה, גם התורה ניתנה שם בכפיה, הוא מצב שבו ישראל אינו בהיסטוריה ובפרשת חקת הם נכנסים לתוך ההיסטוריה, כלומר לוקחים את תוצאות הניסוי הזה ועושים מעין גרסת בטא בעולם. ישראל יצטרכו לעבור את הניסיון שלהם לממש את ההויה בתוך עולם (עם כניסתו להיסטוריה הוא מתחיל לאיים, לכן אחרי חקת תבוא פרשת בלק, כאשר האיום הזה מתחיל לקבל צורה).

התיקון המיוחד של חודש תמוז הוא תיקון הראיה, ואין ראיה אלא יראה, כלומר היראה מתנה את תיקון הראיה. העולם עומד על סוד, על הסתר, זאת אומרת שהסתר הוא מטרתי והוא יכול להתקיים בחושך, כי ברגע שבינה מתפשטת נהיה חושך. כלומר כל מה שחשבתי שהוא אור ומציאות ובחירה בתוך רצון לקבל, מסתבר כמרחיק או מפריד אותי ממי שאני באמת ומהמשמעות של קיומי וחיי. האות שקושרים לתמוז ככתר היא האות ח', באות ח' נפגשים בתורה לראשונה במילה 'חושך', במובן של הראשוניות של החושך שמבטא את צמצום ב'. רק התפשטות של אור גורמת לי לתפיסה של החושך שבו אני נמצאת ולפיכך מהחושך הזה אפשר להוציא אור. לפיכך יראה היא מצב מודע של חושך, שיצאנו מהסתר כפול להסתר אחד, וכל הבחירה נמצאת במעבר שבין הסתר כפול להסתר אחד, כפי שאומר בעל הסולם. יראה יוצרת מצב תודעתי שמבקש תשובה, כלומר לעבור את הנהר, לעבור את הגבול של המדבר, את מקום העיבור של ארבעים שנה, מקום שבו כל מחסורם הגשמי סופק, שהייתה פעולה והשגחה מוקפדת, שהחשיכה מהם את כל המציאות של הקיום של עולם הזה, למקום שבו הם יצטרכו להתמודד גם עם הקיום הגשמי שלהם וגם עם הזהות הנשמתית שלהם. יש סיכון בכניסתם למציאות הקיומית בכך שהיא תחשיך מהם את זהותם הנשמתית. מכיוון שהמדבר הוא לא עולם, אין בו העלם, אין בו גם הבחנות של הסתר אחד והסתר כפול, ההבחנה מתחילה ביציאה ממנו, לכן יש חשיבות לבחירה בין הסתר להסתר, משום שעל ישראל לשמור על זהותם בתוך הקליפות, עכשיו כאשר הם צריכים לקחת אחריות על הקיום שלהם. אנחנו רואים בפירוש שהם נכנסים להיסטוריה, הפסוק שמטרים את השירה שלהם: " על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים" (במדבר כא', יד', טו') את זה שכל המלחמות שנושאות את שם הויה, אהבה בסופה, כלומר מהיראה עוברים לאהבה ואז יש את הנחלים שזה נצירת החסד (נח"ל ר"ת נוצר חסד לאלפים), כלומר ההארה שיכולה להתפשט.

בחטא המשותף של משה ואהרן, בהכאתם בסלע, שנאמר למשה במפורש: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך, ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע, והשקית את העדה ואת בעירם" (במדבר כ', ז'-ח') הסלע זה שיתוף של בינה ומלכות, מלכות המפתחא, והיה צריך לדבר לעיניהם של בני ישראל, כי מרים לימדה אותם להוציא מים מהסלע, אז ההדגמה צריכה להיות שהדיבור או התפילה דרך האומה, תהיה מסוגלת להוציא את מאור התורה, להוציא אותו לפועל. מה שישראל צריך עכשיו ליצג לעולם זה את הבחירה, את היציאה מהכפיה לבחירה, ובמובן הזה רק כשעוברים מיראה לאהבה, אפשר לדבר על קדושה. משה ואהרן החמיצו את האפשרות להקדיש לעיניהם, לעיניהם של הדור שהוא תולדות אותו הדור שיצא ממצרים, שעומד להיכנס לארץ ישראל. האופן שהעליון פונה למשה ואהרן: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"(במדבר כ', יב') מכיוון שאתם לא מתייחסים אליהם על פי איכויותיהם או תכונותיהם של התולדות, לא תביאו את הקהל הזה לארץ אשר 'נתתי להם', לא 'נתתי לכם'.

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא', יז'-כ') מה שמבצבץ בחקת זה החירות והבגרות שמתחילה לנבוט בישראל. בסופו של דבר ישראל למדו ממרים והדבר הראשון שקורה אחרי הסתלקותה, זה שהם יודעים לשיר ולהעלות מ"ן מעצמם. את שירת הבאר ישראל מלחינים בעצמם ושרים, הם יודעים איך להעלות את המים, כלומר הם יודעים איך להעלות מ"ן. עכשיו לא יורד מ"ן כמ"ד, אלא הם מעלים מ"ן, הם מעלים את מי הבאר למעלה, כי יש להם בטחון או אמונה שתהיה ענית תפילה. 'באר חפרוה שרים' היא הצהרת הזהות שלהם, זה ברור להם שהבאר הזו, העומק והחיים שממנה התורה יכולה לצאת, באה מהאבות, מהשרים. יש בהם את הזכרון ואת הידיעה שכל הניסוי במדבר, זה היה כדי לתת להם את התורה שהיא המתנה, והמתנה הנוספת שבאה עם התורה היא השבת.

בתוך חקת, בתוך החקיקה יש מרחב של מציאות חדשה ויש כל מיני אירועים. יוצאים המנהיגים, או האורות שבנו את הכלי ומלאו אותו והכשירו אותו, הם מסתלקים כדי שמשהו חדש יופיע, גם דרך המלחמות וגם דרך השירה של ישראל. מסתלקים בפרשה הבאר וענני כבוד, ענני כבוד זה הגנה והוראת הדרך, כלומר שכל אלו צריכים להיות מופנמים ביכולת של ישראל. הפרשה מאוד נסתרת והמעברים הם מצבים נסתרים, כי במעבר אתה יודע מאיפה באת, אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע ואז קורים מהלכים שאפשר להבחין בדיעבד. הפרה האדומה, היא עצם היכולת להיטהר, זה איך לתפוס את מוות, את המעבר בין חיים למוות, ישראל הבינו את העצה של הטהרה, לכן הם שרו עלי באר, לעמוד על ההבדל בין מה העבודה הנדרשת כדי להפוך את המלכות, את היחס אל השכינה, למצב שהיא מסוגלת לברך, להשפיע שפע לעולם. אומר זהר הפרשה במאמר המשלח מעינים בנחלים:
לג') … בעת שעונות התחתונים גורמים שיסתלקו החסדים מן המלכות, ונעשה פרוד בין ז"א למלכות, אז נמצאת המלכות יונקת משמאל בלי ימין כמו במצב הא', ואז מאיר השמאל ממעלה למטה, שה"ס רוח הטומאה, המטמא את העולם. וכל אדם הקרב אל רוח ההוא, הוא כמו מת. ויש ג' בחינות. א', הממשיך את רוח ההוא דהיינו שממשיכו ממעלה למטה. ב' המקבלו אחר שנמשך. ג' שאינו מקבלו אלא הוא מושפע ממנו בלי כוונה. וז"ש תוסף רוחם יגועון, ואתער רוח אחרא מסטרא שמאלא שהוא מאיר ממעלה למטה, וע"כ, ורוח מסאבא שרייא על בני נשא [מטמאת ששורה בני אדם], שיש בו ג' בחינות, א', על אינון דמיתון, דהיינו אותם שממשיכים אותו. ב', ומאן דקאים בהדייהו, דהיינו הנמצאים עם הממשיכים את הרוח, וגם הם מקבלים אותו. ג', ועל שאר בני נשא, שלא המשיכו אותו גם לא קבלו אותו אלא שמושפעים בלי כוונה לכך, מחמת שליטתו על העולם.
וז"ש, מאי אסוותא דלהון [מהי הרפואה לכך], הא דכתיב, ואל עפרם ישובון, דא עפר שריפת החטאת, פירוש. כי נתבאר סוד פרה אדומה [מחברים פרה אדומה לענין המוות ולענין הסתלקותם של מרים ואהרן שמטהרת ומגינה על ישראל ומאפשרת להם את הריפוי], שהיא המשכת מצב הא' של המלכות עם כל דינים הקשים שעברו אז על המלכות, עד שנתמעטה ממצב הא', שחזרה לנקודה, שה"ס שריפת הפרה עד שנעשית לאפר, ואז קבלה מצב הב', ובאה עם ז"א פנים בפנים.

Facebook