משיח ומשיחיות בדור אחרון – אור יחידה

יש כח משיחיות ויש משיח, שניהם מתייחסים לדור אחרון משום ששניהם הם יחס לאור יחידה. אפשר לומר שההגדרה של משיח ומשיחיות היא אור יחידה. התפקיד של דור אחרון הוא המאבק להכניס לתוך המערכת את אור יחידה, אור שהסתלק כבר בשלבים הראשונים של הבריאה. לכן לכל אחד יש חלק מאוד מובהק וחשוב בתוך המארג הזה.

בגלל האופן של השימוש במושג משיח ומשיחיות יש רצון להימנע ממנו, בשביל זה צריך לתקן את התפיסה והמחשבה על המושגים האלה. זה חובה במובן של לאן הזמן דוחק אותנו. קודם כל אנחנו חייבים להתחיל מאדם הראשון, מהמחשבה, שם זה צריך להיות מתוקן, ואז זה יוכל לעבור למה שמתאר את המחשבה, לשפה ולעיתויים של זה. ולפיכך, לניסיון שלנו להבין מה בעצם פוקד אותנו, איזה התאמה זה מבקש מאיתנו.

זהו מאבק שאפשר לברך עליו משום שהוא הכי קרוב לחבלי לידה של צורת חשיבה חדשה, של תפיסה חדשה, ושל עשיה בתוך הלימוד, עשייה של מה שנדרש מאיתנו לעשות. באופן כללי הגדרה של משיחיות היא אור. מדובר על אפיון של אור שהאנושות לא מכירה משום שהוא אור שנגנז, האור הזה נקרא אור יחידה. 

משיח ונחש זה אותו הסיפור משום שהרצון הזה גרם לאור יחידה להסתלק, זה חלק מהתוכנית, זה חלק מהבלאגן שקשה לנו לקבל. הוא הסתלק כדי שנחזיר אותו מתוך הכרה. בשביל זה צריך קודם כל תקופת הכנה שבה אנחנו נבין את ההגדרה והתפקיד, ומה בנו מונע את ההתפשטות. 

במאמר שישים ריבוא נאמר: "בחינת משיח מוכן בכל דור ודור", לא בעמקות ההתגלות אלא כהכנה. ולכן הוא מוכן "לכל פרט ופרט להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל", ז"א שמשיח זו בחינה ולא אדם. זו בחינה באור, זו בחינת נשמה לנשמה או אור יחידה. 

וזה צריך באמת ללמוד: "והטעם כי ענין משיחות הוא תיקון הכלים", כלומר היכולות, התפיסה, המחשבה, יכולת הרגשה, הנוכחות. "וציור כל הכלים שווים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם [בראש], למידות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הריחיים, כולם משרתים שווים בזה להחזיר העטרה ליושנה", להחזיר את אור היחידה זוהי העטרה, אותה מלכות שעלתה להיות ס"ג, להיות כתר. מלכות בתוך תודעת כתר נקראת עטרה. להחזיר עטרה ליושנה, כלומר ליש שלה.

 "ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו", המינוי של משיח כמישהו חשוב הוא לא רלוונטי, זו עבודה שקשורה באחריות שמלמטה, שלא מחפשת מישהו שיגיד לה מה לעשות, אלא מתוך הערבות שלה זה בזה, מתוך האחריות שהיא מרגישה כלפי האחרים, הסולידריות והידיעה שזה חלק ממני. זה מה שיוצר את המנהיגות, זו מנהיגות של אור משיח.

צריך לזכור: "ענין משיחות הוא ענין תיקון הכלים", לא ה-כלי. מי שאפשר את זה מלכתחילה הוא כל מי שמביא לנו תורה, כל מי שמביא לנו את המאור שמחזיר אותנו, שמתקין את הכלים שלנו, את היכולות שלנו להרגיש ולפעול על פי התוכנית ולבחור בטוב. צריך לשבור את האופן שבו המחשבה והשפה מדברת על  משיח וקודם כל לחשוב את זה כאור.

משיחיות מדברת על אור יחידה, אור יחידה אומר שהעולם כולו וכל אחד בהשגתו מבין את הנזק של "רצון לקבל לעצמי", כשהוא מגיע לקצה יכולתו והוא מתחיל להתהפך על אנשים. כל דבר שמתגלה כטוב עובר ניכוס ומשנה את טבעו להיזק ולשליטה. אפשר לעקוב אחרי זה, זה מאוד שיטתי וחוזר על עצמו.  מדובר בתפיסה של ייאוש של האנושות מכח עצמה ומהאופן שבו היא מנהלת את עצמה. זה קו מאוד חשוב.

עצם אור יחידה יש לו את האור הכללי שמגדיר באופן אמיתי את היחיד רק במרקם הכולל של השכינה, במערכת הנשמות כשהיא מחוברת כמו רשת, שם יש הגדרה לכל תא, לכל יחיד, לפי השם שלו, לפי התכלית והמטרה שהוא ממלא, רק אז הוא מקבל את היחוד שלו, לפני זה אין יחוד לאף אחד.

לכן יש פה גם יחיד כאור כללי וגם יחיד כהגדרת המיקום והתפקיד המיוחד לכל אחד. היחיד, היחידה, הייחודיות של כל אחד כשהמערכת היא שלמה והוא חלק ממנה. הוא חלק מהמטווה, ממה שנטווה כדי ליצור בכח ההשתלמות את השלמות הזאת.