קבוצה
שאלות חברים
מה הטעם בחיינו לאור הקבלה
אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד... והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? (הקדמה לתע"ס, בעל הסולם)
שאלה: מהו הטעם בחיינו ?
תשובת הרבה: אם עבדנו הרבה שנים בחיינו כדי להדחיק את השאלה הזו, או חשבנו שמצאנו תשובה מספקת להיום או תשובה מספקת כי נולד לנו ילד או כי השגנו ג'וב חדש, כל הדבר הזה מתפרק משום שזו לא השאלה.
השאלה אינה האם הצלחת בחייך או מה יצליח את הקיום שלך.
השאלה היא מה הטעם, במובן של "טעמו וראו כי טוב השם".
זה עומק של הכרה שמתפתחת בסופו של דבר לעומק של משמעות.
השאלה היא שאלה נכונה. היא הפכה להיות זעומה.
מחיצה של ציניות, ההיסטוריה של הדתות, ההפרדה בין מדע לדת, הפכו את השאלה הטבעית לשאלה זעומה, משום שהיא מאוד מתסכלת. כל התשובות שניתנו לה הופרכו.
כלומר שאנחנו מתחילים עם השאלה הזו מייאוש מאוד גדול.
ש- אם כך, מה הטעם לחיים?
ת- הטעם לחיים הוא לא תשובה לכשעצמה.
הטעם לחיים הוא בעצם עם מה אתה הולך כשאתה שואל את השאלה
ומה אתה מגלה כשאתה משאיר את השאלה הזו כמו קול שמלווה אותך.
זאת אומרת שמשמעות היא לא שורה תחתונה. משמעות זה דבר שנבנה.
אם אתה רוצה להשיג משמעות אזי אתה אתה מתחייב ללכת בדרך מסוימת כל חייך.
זה הופך להיותצורת החיים שלך.
לבנות בשיתוף עם מה שמסוגל לבנות טעם בחייך.
יש הרבה דברים שאנחנו מגלים בעזרת החושים והם טעם נרכש.
חלק מהמושג משמעות משמעו שכשאתה משכיל בתוך משהו, אתה משתנה.
כשאתה משכיל באמנות, במתמטיקה או במוזיקה, יכולת ההבחנה שלך וגם יכולת ההנאה שלך משתנה.
לפיכך, כשאנחנו מדברים על ׳מה הטעם׳ אז אני מתחייבת להיות מאלה שמשכילים ״והמשכילים יזהירו״.
מי הם המשכילים?
המשכילים, כפי שהזוהר מגדיר אותם, הם אלה שיודעים להפוך מר למתוק,
שיודעים להפוך חושך לאור, אלה שיודעים לזהות את הגלות של השכינה, של מערכת הנשמות, ולסייע לה,
ותוך כדי זה הם בונים את טעם חייהם, שאינו עד כמה הם נהנים מחייהם.
כשיש חשיבות לחיים שלך זה חלק מההנאה שלך.
השאלה של היותם חשובים או היותם מספקי הטבה לכל מערכת הנשמות ומרחב לבורא, היא זו שמתחילה לבנות את טעם חייהם.
אם כך, התשובה לשאלה מהו הטעם היא: "טעמו וראו כי טוב ה'", כדבר מתמשך.
לא פעם אחת טועמים.
לכן, הקבלה לא מבקשת לשפר את חיינו.
היא לא מבקשת לתת לנו איזשהו איזון יותר נכון בקיום.
היא מבקשת לשנות את המציאות באופן רדיקלי.
צריך קבוצה, שאנחנו לא יודעים בדיוק מה משקלה, שמוכנה לעשות את הלימוד הזה,
ללמוד את השפה הזו כדי להיות דרך מעבר להכרה הזו, לשפה, לתקשורת עם התכנית שנקראת הבורא.
הבורא הוא התכנית, שמוגדר בתור מחשבתו, מחשבת הבריאה.
מה התוכן של המחשבה? - הרצון להיטיב לנבראיו.
זו לא הידיעה. כי אם מסתכלים על ההיסטוריה האנושית כקשורה בידיעה,
זה אומר שלפי ההתנהלות של האנושות זה כישלון ידוע מראש.
עם זאת, יש לו רצון שזה לא יהיה כך. לכן אנחנו צריכים להפעיל את הרצון שלנו בהשוואה אל הרצון שלו.
על פי הטבע האנושי, שהוא רצון לקבל שהולך ומתפתח לרצון לקבל לעצמי, אנחנו יכולים לראות מהו הכיוון היום.
אנחנו מכלים ומשחיתים כמעט כל דבר שאנחנו נוגעים בו,
בין אם זה הגנטיקה האנושית, בין אם זה כדור הארץ, בין אם זה האחר, בין אם זה כל המערכות שבנינו ומתפרקות לנו.
אם כך, זה אומר, שיש משהו בבסיס הזה שאינו מתואם.
לכן כשאנחנו הולכים ללמוד קבלה, אנחנו צריכים במידה מסוימת להתגבר על הייאוש הטבעי שיש לנו מהתשובות הבלתי מספקות שקיבלנו עד היום או מהתשובות הבלתי מספקות שהצלחנו להשיג עד היום.
אם כך, זה הטעם.
הטעם הוא, קודם כל לחזור לאיזה ידיעה שאנחנו בעצם הסכמנו להשתמש בחלק מאוד מאוד קטן מעצמנו.
בעיקר לא הגענו לזהות האמיתית שלנו.
