הרשות נתונה להשפעה – ״בעיתה״ ו״אחישנה״ בקבלה

בעל הסולם מלמדנו את התמונה הכללית:
'בעיתה' - גם חוק הטבע הינו במסגרת התכנית של הבורא. זו המָרחֶשֶת שבתוכה האנושות מטוגנת על אש ההתפתחות. בין אם מרצונה ובין אם לאו. כיוון שהאנושות עדיין אחוזה בתוך מגבלות הרצון לקבל, ישנן מושכות של התוכנית האלוהית, שמכוונות את דרכה. באופן זה דרכה של האנושות הנה דרך של ייסורים, כי בכל פעם שהאנושות סוטה היא מקבלת ייסורים, והלימוד נעשה מתוך כאב, ולא מתוך שמחה.

התמונה כללית הזו אומרת שיש אמנם רשות נתונה, שמשמעותה היא - אחישנה. אבל בסופו של דבר כל האנושות, תחת רצונו של הבורא להיטיב לנבראיו נמצאת בתוך המסגרת הזו ולפיכך, חייבת להגיע לשם. נשאלת השאלה כיצד היא תגיע לשם? זה יכול להיות  תוך שהיא מִטַּגֶּנֶת לאט לאט, מתבשלת בהדרגה, עד כדי שבסופו של דבר תבשיל לתפוס זאת (בעיתה), או שהיא יכולה להגיע לשם בדרכים אחרות, בדרכים של חקירה ולימוד, דרכה של לימוד חכמת הקבלה (אחישנה).

לכאורה, נראה שהיינו צריכים ללמוד השפעה, ועם זאת הלימוד נקרא חכמת הקבלה. זאת, מפני שמה שאנחנו צריכים ללמוד זה להיות מסוגלים לקבל את האור העליון, בכלי שלנו, שהוא רצון לקבל לאפשר לאור העליון לנחות בו. כיצד? על ידי זה שאנו ממירים את כלי הקבלה לכוונת השפעה. 

הבסיס של מה שנברא הוא רצון לקבל, אבל בתוך הרצון לקבל הזה אנחנו לא יכולים לקבל אור. אנחנו יכולים לקבל אור רק אם אנחנו משתמשים בו בעל מנת להשפיע. זה בדיוק מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו. כיצד לקבל את האור. כיצד לעשות מסך, כיצד לעשות אור-חוזר, לבנות יחס. זהו לב הלימוד.