ימי בין המצרים - קריאה לתיקון האחווה

איך שלושת השבועות של בין המיצרים עומדים היום בארץ ישראל, ואיך אנחנו צריכים להסתכל עליהם? מה התיקון פה? מה התיקון להיום? 

הכותרת היא תיקון האחווה, המאבק שהתורה מלמדת אותנו מתחילת נוכחות האדם בתוך הבריאה. בין אדם וחווה אין אפילו שיח, כבר משם אנחנו לומדים שהחטאת מטרתנו בשמיעה של העליון מתחילה מהעדר שיח. אדם וחוה לא משוחחים על הילדים, היא לא מספרת לו על הנחש והוא לא מספר לה על הציווי ולכן שניהם נופלים, משום שאין שם אחווה. באחווה יש גם אחריות הדדית וגם הבנה שעצם האחר הוא עזרה מעליון.

ההגדרה הכי מודרנית לאחר זה שהוא הגהנום, זו הגדרה של סארטר: "מה הוא הגהנום? הוא האחר", זו התפיסה האנושית היום ביחס לאחווה. זה אכזרי. זה נובע מהאופן שבו אנחנו רואים את האחר, ושם מתחיל התיקון. 

הסיבה לחורבן בית ראשון ושני הייתה שנאת חינם. הלוחות נשברו משום שלא הייתה אחווה בעם ישראל אפילו עם הערב רב. זה שייך לפרשת המרגלים, לעצם הכניסה לארץ ישראל ולעצם זה שהייתה קבוצה, דווקא של נשיאים, שחשבה שהדור שצריך להיכנס לארץ ישראל לא מספיק טוב. זה אומר שהם איבדו את הקשר ואת הביטחון בהשגחה, והם חשבו שזה יהיה על פי התנאים שלהם.

השורש הכללי של זה הוא קין והבל, והשורש של ישראל בזה הם יוסף ואחיו. מערכת היחסים בין יוסף ואחיו היא קרע גדול מאוד. אחרי שמקבלים על עצמם את הירידה, את הגלות, יש איזה שינוי בזהות, בתפיסה של יוסף את עצמו ובתפיסה של האחים את עצמם ביחס ליוסף. כל המהלך הזה הוא בעצם מהלך של התכללות, לשוב להתכללות, ולמסך המשותף. מה שמאפשר את זה, זו הקריאה הנכונה של הזמנים, כלומר למה אנחנו מזומנים. 

בעל הסולם אומר שאם הגלות היא חושך ולא תיקון, זה מתוקף היחס שלנו לבורא, שבו אנחנו משמיטים את עבודת התיקון של האחווה מהצעדים או מההכרח של ההתכללות, של בכלל להיות מסוגלים לשמוע. 

השורש הוא אותו שורש המתגלה אח"כ באי ההסכמה לתיקון האחווה של המרגלים, בבכי שלהם ובחורבנות שיבואו מאי ההבנה שהשאלה המרכזית שלנו צריכה להיות: את אחיי אנחנו מבקשים, איפה הם רועים? כדי למשוך אותם חזרה, זה אחריות שלנו. למשוך אותם חזרה אל העמוד האמצעי של שיתוף, של הבנה מאוד עמוקה שהמטרה שלנו היא משותפת, גם אם הדעות שלנו מנוגדות, מה שיכול לאחד אותנו זו המטרה המשותפת.

זה לא משנה מאיפה אני בא, משמאל או מימין, מפרטיקולריות או מאוניברסליות, במטרה משותפת כל הצדדים נענים. לכן התיקון הזה, היחס שלכם אחד אל השני כקבוצה, ככח משותף, הוא מה שיכריע אם אנחנו הולכים מפה לעוד שנים של גלות, לא מחוץ לארץ ישראל אלא בתוך ארץ ישראל, או אנחנו באמת עלינו על דרך התיקון.