הרוע אינו בנאלי

הבנאליות של הרוע זה מושג של חנה ארנדט, שנובע מתפיסה נוצרית. הוא נובע מהיותה תלמידה של היידגר שהוא תיאולוג נוצרי, והוא חלק מהשיח המודרני על אלוהות. בעיני היהדות הרוע אף פעם לא בנאלי. הרוע הוא כוח פעיל. היות האדם מכשיר או סוכן של רוע, היא משום היעדר תודעת אלוהים.

אם אתה אומר שהרוע הוא בנאלי, זה אומר שהאדם הוא חוטא מטבעו ואת זה היהדות לא מקבלת, היא לא מקבלת את האדם כחוטא מטבעו. האדם יכול להיות צדיק, ויותר מזה, הוא יכול לחזור בתשובה, והוא לא צריך ישות אחרת שתכפר עליו. לכן, לא יכולה להיות בנאליות ברוע, משום שזו בחירה. גם אם זו בחירה להיות נטול מודעות, או מה שאנו קוראים אפתיות או נונשלנטיות. זה נקרא רגעים של היעדר. הרצח של רבין היה למשל רגע של היעדר. יכולת להרגיש שמשהו נעדר מהמודעות ופועל דרך האנשים, דרך היעדר המודעות שלהם. אז זה לא בנאליות, זה סוג של היעדר נוכחות, של מינימום מודעות מוסרית. וזו בחירה. זה היעדר נוכחות. אפשר לומר שהיעדר נוכחות, הוא החטא הגדול ביותר של האדם.

דיי ברור איך אפשר ליפול, אבל דיי ברור שאתה מגדיר נפילה מול משהו. אחרת אתה לא מגדיר את זה כנפילה. אתה מגדיר נפילה מול ידיעה, או משהו שקיים בך כידיעה, של מה ראוי להיות. כשאנחנו מסתכלים על סצנה כזו, אנחנו מבינים מה ראוי.

רצח מתחיל מרצח של נקודה שבלב. מה זה רצח של נקודה שבלב? בדיוק אותה נוכחות של מה שראוי אדם להיות. ואם אתה רוצח את זה - כל השאר נובע מזה. הרוצח רצח קודם כל את אותה נקודה שבלב, את אותה מודעות של המשמעות של אחריות תודעתית על החיים.

זה לא אומר שבגלל שלמדנו אנחנו יוצאים מושלמים ושלמים. גם אם אנחנו לא עדים ומודעים לכל מחשבה, לכל רציחה, לכל גניבה, גניבת דעת או רציחה של אפשרויות בעצמנו ובאחרים, אנחנו יוצאים עם כוונה יותר ויותר מעובה - לא לאפשר לזה לקרות. לא לאפשר לזה להיות האופן שבו אנחנו מהלכים בחיים. אז זה באמת לוקח חיים שלמים. בשביל זה אנשים לומדים כל החיים שלהם תורה. לא קורס או תקופה. זה באמת כדי לעבות ולתת לזה נוכחות כזו שמרגע מסוים יש לה משקל סגולי של נוכחות, של כבוד.

ברור לך שאנחנו מרגישים נצפים, זה חלק של נוכחות נשמתנו שצופה. התפקיד של ישראל זה לא לקבל את המציאות כמו שהיא. לא להסכים לה. לא להסכים לאי מוסריותה. ולכן אני אומרת שזה לגמרי תפיסה נוצרית לדבר על הבנאליות של הרוע, כאילו אנחנו מסכימים לזה וכאילו זה טבע האדם.