הכל צפוי והרשות נתונה – קבלה וישראל בימינו

שאלה חברה: לגבי 'הכל צפוי והרשות נתונה' והדינים המאוד קשים שהעם שלנו עובר. יש דיבור על הנפרדות בעם שלנו ועל הסכסוכים הפנימיים, אני תוהה אם הכל ידוע, אם החורבן הזה ידוע. יהיה מבול וכולם ילכו? סדום תחרב? מה המקום של ההשפעה שלנו לשנות את הגזירה והדין?

תשובה הרבה: הבירור כרגע הוא לא על האם אנחנו נתקיים או לא. אנחנו לא במצב של שיבת ציון, אנחנו במצב של קיבוץ גלויות, כלומר של גילוי הערך של מה המשמעות להיות ישראל, מה התפקיד שלנו, איך אנחנו צריכים לבנות את האפשרות שלנו, ולמלא את התפקיד שלנו כלפי כל אומות העולם. לכן כל אומות העולם מציצים לתוך הסיר הזה שקוראים לו ישראל. סיר די קטן, מבשלים שם הרבה אגוזים, הוא מתפצפץ ועושה רעש בכל העולם.

יש עלינו לחץ מאוד גדול לא רק שננצח באיזו מלחמה, אלא שננצח במלחמה הפנימית לגבי מהו הערך של להיות ישראל, איזה שם אנחנו נושאים. צריך להבין שישראל זה לא השם שלנו, הוא השם של העליון שאנחנו נושאים אותו. אם אתה נושא שם של משהו אתה נושא את המטרה שלו, ואת זה ישראל עדיין לא ביררו לעצמם, לא חשוב מאיזה כיוון.

הבירור בטוח לא יהיה מהכיוון החרדי ובטוח לא מהכיוון החופשי (חילוני), זה יהיה בירור מאוד אמיץ של מהו האור הזה ומהי התורה הזו, איך היא נראית פה ואיך אנחנו מגיעים לערך המוסרי ולערך של האור שאנחנו באמת יכולים להציע לעולם. אז, אולי השנאה הזו שאנחנו נפגשים בה כרגע תוכל לתרגם את עצמה למה שהיא באמת - הרגשה שאנחנו צריכים לתת משהו לעולם ואנחנו לא מסוגלים להבין מה אנחנו צריכים לתת לו כי אנחנו לא מבוררים בעצמנו.

הרשות היא בעצם שירות, הרשות לשרת. הבירור המאוד עמוק של ישראל צריך להיות איך זה יתאפשר לנו, איזה תכונות אנחנו צריכים לקנות לעצמנו, מה אנחנו צריכים להבין על עצמנו, איך אנחנו יכולים להיות האחד כלפי השני. מאוד ברור איך אנחנו יכולים להיות האחד כלפי השני, אפילו בגשמיות זה התברר כרגע. ז"א שאנחנו יכולים, זה אפשר. אני חייבת לחכות שמישהו יכריח אותי לזה?

אני קוראת לתקופה הזו עיין ערך ישראל. אנחנו צריכים לעיין, ללמוד, להשיג את החוכמה, את האור ששייך לערך ישראל. ערך אומר השׁוֹוִי, כלומר עם מה אנחנו מחפשים להשתוות, עם איזה תכונות. איך אנחנו יכולים לסייע אחד לשני להיות הטוב ביותר של עצמו. זה לא ביטול, שנהיה אחידים, אלא איך אני עוזרת לך להיות הטוב ביותר של עצמך, לא שתהיה דומה לי. 

הטוב שלך זה התפקיד שלי, זה הערך שאנחנו צריכים לחפש. לא שכולנו נדבר אותו דבר ותהיה לנו אותה דעה, אלא איך כל המגוון והריבוי הזה יוצר ערך שיש לו מטרה משותפת. כל מה שאנחנו צריכים למצוא זה את המטרה המשותפת. לא לכפות אחד על השני את האופנים בהם אנחנו חושבים. אנחנו צריכים להבין שאנחנו מנסים לסייע לבקיעת חיים, גם בלי שמעמידים אותנו במצבים בלתי אפשריים. 

אם זה יהיה הטון של הדיבור של השפה יהיה פה שינוי משמעותי. הערך הוא לא לחזור לנורמליות של הריב הידוע. אנחנו בתוך הצפוי ובתוך הצפוי יש הרבה מאוד תקוה. חלק מהערך של ישראל הוא המחויבות להחזיק את התקווה לעתיד לבוא עבור כל העולם. מחויב זה לא 'אם בא לי', אלא למרות הכל להחזיק את התקווה הזו.