קיום וזמן בקבלה – הקו האמצעי והבחירה

השאלה היא מה את עושה עם הקיום שלך ביחס לחיים שלך?
הקיום הוא זמן לינארי. החיים הם זימון של האור, ששורשו הוא חיי החיים.
המשמעות לקיום שלך הוא לא מה הספקת. השאלה הרוחנית היא מה את עושה, כלומר באילו תיקונים את פועלת, לראות מה צריך תיקון בפרט ביחס לכלל. 

מה הספקתי זו שאלה של הפרט ביחס לעצמו. בזמן הלינארי, הפרט מפחד מזקנה ומוות כי הוא תמיד עומד מול החמצה. הרצון לקבל בנוי מזה שנותנים לו מאה והוא רוצה מאתים, הוא תמיד רעב. הזמן הנשמתי הוא לא זמן לינארי, הוא זמן מעגלי, הוא יותר קשור לעיגולים, לג"ר. הוא קשור למימוש התוכנית, לא שלי, לא של האמביציה שלי והקריירה או המשפחה שלי, אלא לתוכנית של הבורא לגבי.

עצם השאלה מחפשת קו אמצעי. השמאל הוא הרצונות שלי, הזמן המוגבל שלי, השאיפות שלי. איך אני מחברת את זה לימין, לגדלות הבורא, האין סוף ונוכחות האור. הקו האמצעי הראשון זה מסך, כוונה. אני מפעילה כוח משותף של רצוני להתעלות מעל המגבלות של הטבע שלי עם הרצון של העליון, כדי שרצונו להתפשט ורצוני להיות שותפה יהיו במרחב משותף. המרחב המשותף הזה נקרא מסך ואחר כך קו אמצעי. 

הערך של חיי לא נקבע על פי מה שהשגתי לרצון לקבל. הערך שלהם נקבע במערכת היחסים שהצלחתי לייסד עבור הכלל עם רצונו, ככה אני מגלה שהוא ממלא את כל העולמות. לעצם הקיום שלנו לא יכולה להיות משמעות כשלעצמו, הוא בנפרדות מוחלטת, הוא לא בתוך רצונו, לכן הוא לא בתוך המשמעות. 

ש: אז למה אנחנו סופרים?

ת: כדי להזכיר לנו שאין זמן בלתי מוגבל. זה לא 'כשאתפנה אתקן'. זה מזכיר לנו במיוחד את הביטוי בעברית 'לכשאפנה'. לכשאפנה שייך לגשמיות. הגשמיות לא רוצה לפנות מרחב או מקום בתוכה, אלא למלא את עצמה. זה התיקון שלה. אם אדם אומר "כשאאצא לפנסיה..." לא מספיקים בידו. אנחנו צריכים לבנות מערך של הכרה במגבלות של הגשמי. אם זה הופך להיות מציאותי, זה הופך לכוח דחף עצום של לא להחטיא. זה דחוף, אין לנו זמן. האין זמן נכנס לספירה של הזמן כדי לייצר את הדחף.

הספירה שאומרת שאנחנו דור אחרון, עומדת מול האמת של הלחץ של מה נדרש מדור אחרון במובן הרוחני. אז יש פה שתי ספירות, שתי מערכות של יחס אל הזמן. אני צריכה להכניס את המערכת הגשמית שלי לאיזו שהיא משמעת שיש לזה סוף ואני צריכה להספיק, ומצד שני לדעת שנשמתי קשורה לאין סוף, לנצחיות.

כדי לממש את ההשגה אני צריכה את הגוף הגשמי, אני צריכה למצוא להם מטרה משותפת. אחת ההגדרות של קו אמצעי היא מטרה משותפת של השמאל והימין. היכולת להתגבר על המחלוקת הזו היא לעלות מעל הדעת, היא האמונה.

אני צריכה את המחלוקת כדי שיהיה לי חידוש האמונה. אני לא יכולה לעבוד היום עם מידת האמונה שהייתה לי במדרגה הקודמת. זה כאילו עברתי מדינה, זה לא כסף עובר לסוחר, כי אני עוברת למקום אחר. הדבר היחידי שמוכנים לקבל שם זה את הכוח של האמונה, היא המטבע המתקבל, מטבע המעבר. אמונה היא מטבע מעבר ממדרגה למדרגה.