רבה
מתוך הלימוד במשכן
זיכרון של כאיש אחד בלב אחד – אחדות ישראל
לישראל יש רשימו, זיכרון של הנצחיות הזו, שהם היו כאיש אחד בלב אחד.
זו התקווה שלהם, זו התקווה שלנו היום. האיחוי והריפוי הזה לא התרחש קודם כי לא היינו מוכנים אבל אם נגיע להכרה ולצורך, עכשיו בתוך ארץ ישראל, אחרי שיבת ציון, לא יקרה מה שקרה פעם, גלות נוספת.
מה שיקרה הפעם, בתוך ארץ ישראל, האופן שבו שבנו, הוא מצב שבו יכולה להיות גאולה. כי זה כלי אחר. כמו לתאר מחלה שלפני חמישים שנה החולה מת מהסימפטומים שלה. אבל כיום, עם אותם סימפטומים הוא לא ימות מפני שכיום יש אנטיביוטיקה. כולם מתארים שנאת חינם שהביאה לחורבן בית ראשון וחורבן בית שני, אבל שנאת חינם בדור שלנו, דור אחרון בתוך ארץ ישראל, יכולה להביא לצורך כזה של אור וריפוי שקוראים לו משיח ולא משיחיות. הוא יהיה הריפוי והאיחוי של בניה מחודשת ולא של גלות נוספת.
הנתונים הם דומים במובן של המחלה, הסימפטומים, או הדיאגנוזה. הדיאגנוזה היא שנאה, אבל שנאת חינם כבר הביאה אותנו פעם בהיסטוריה לאחדות שדרכה קיבלנו תורה. יש סיכוי יותר מסביר שכאשר הכוח המפריד יתגלה ביתר עוצמה, הצורך והרצון לחיים יגבר עליו ואנחנו נודה בכך ואז נזמין את האור המאחה.
זה חלק מהתפקיד שלנו, של משכן הכוונה, לשמר את התודעה הזו. ככל שיתגלה יותר "רע", תתגלה המחלה, זוהי ההתגלות של הדיאגנוזה, שהיא השלב הכי חשוב בריפוי. הקבלה היא הדיאגנוזה הכי עמוקה של מצבנו. היא נושאת איתה את הריפוי, את האיחוי.
שאלה: לפני כמה שנים שאלתי את הרבה מהי שנאת חינם, היום אפשר לראות את זה ולהרגיש את זה.
רבה: זה חלק ממה שנקרא גילוי של הבורא. זו היכולת שלו לתת לאנושות להיות או לבטא את המצבים האלה, כדי שהיא תוכל לבקש את החסד, שהיא תבין את הצורך שלה בחסד. כל זמן שכל אחד יגיד "לא! אבל אני צודק! "וישליט על האחר את צדקתו, השפתיים של הפצע יתרחקו, ולא יתאפשר "פה אחד". זה מאוד מוחש.
ברור למה כשניתנה תורה, "נעשה להם חרות ממלאך המוות", כי הם היו "כאיש אחד בלב אחד". אז נעלם הזמן, נעשית השלמות. אנחנו חושבים על גוף כעל דבר מאוד פרטי ונפרד, אבל גוף הוא בעצם רצון וכל מה שאנחנו חושבים כיחידויות, הוא איבר מתוך הגוף הגדול, שהוא הנצחי. למה אנחנו מתים? כי אנחנו נפרדים כאיבר מהגוף הכללי. אם יש קטיעה של אצבע והאצבע חושבת שיש לה קיום עצמי, כי היא לא מחוברת ליד, לגוף, אז היא מתה. יש לה מה שנקרא "פג תוקף", אבל ברגע שהיא מחוברת אל הגוף ואל היד ואל הגוף הכללי של הרצון, היא נצחית.
