Exhibitions
תערוכה של האמנית מיכל הלפמן
תערוכה של האמנית מיכל הלפמן
תערוכה של האמנית מיכל הלפמן
העבודות שמוצגות כאן נעשו לאורך השנתיים האחרונות מאז נכנסתי ללמוד במשכן הכוונה. הן נעות על התווך שבין הלם המפגש עם עוצמת האור והיופי שהכו בי, לבין האופן בו צרבו על הקרנית של הלב שלי תמונה נגטיבית של צער ובהלה.
מאותו הרגע ובמשך כמה חודשים החלו משתרשרות על הדף הלבן עוד ועוד מחוות רישומיות שכל אחת מהן מהווה את סטיית התקן שעל בסיסה התהוותה סטיית התקן של המחווה הבאה וכן הלאה עד שהרישום הפליג ליבשת לא ידועה, מסמן את אי היכולת לאחוז ולהמשיג את המצב התודעתי החדש אליו נקלעתי.
אני מציירת בפנדה שחורה, לה אני שומרת אמונים מאז קבלתי אותה ממורה שלי שכינתה אותה ״בריאה קשה לאילוף״. כשנתנה לי אותה כמתנה לסוף הלימודים אמרה עוד שהפנדה מתקשה לקחת סיבובים, היא מגושמת במעברי הטונים שלה, אי אפשר למרוח אותה ובהחלט אי אפשר למחוק אותה, ולכן היא תשמור עליי מהפיתוי להתענג ברישום עד כדי שכחה עצמית.
כשעבדתי על הרישומים האלו, שהם חלק מסדרה גדולה יותר, הרגשתי שהפנדה שלי נוסעת מעצמה, נוסעת בלעדי. נזכרתי באותו שיעור לילה שבו , בגלל חסימת כביש הגישה למשכן , היה צורך להגיע דרך הכבישים הצדדיים מכיוון מזרח. האוטו שבו אסף ואני נסענו קצת הלך לאיבוד כשמשום מקום אורות מסמאים שהגיעו מאחורינו, מילאו את החלל בו ישבו ומיד לאחר מכן הפכו לאורות אדומים בגבו של רכב שעקף אתנו במהירות משמאל.
זה היה האוטו של הרבה, שטס דרך השדות. איכשהו הצלחנו אליה ובעיניים עצומות לרווחה הגענו למשכן.
ישנם פה גם שולחנות הלימוד שלנו. בו בזמן זמן שעל משטח השולחן הבוהק ערוכים בערימות ספרי הקודש הנוהרים, במגרות שבקרביו, מרחק פלטת סיבית זולה בעובי 17 מ״מ, נחבאים כל צרכינו הגחמתיים: טישו, קולב, עטיפות של סוכריות, חידודי עפרון, מטען, עוגייה, קופסת אדביל, סימניה.
ויש לפעמים, שאחרי שכבר עזבנו את המשכן, מגירה מבוישת נפתחת בחושך, ופתאום היא ארוכת אפיים מאוד ודולק בה אור.
למעשה, אתם מתבוננים בעבודות שהורדו כקובץ מתוך המסך המשותף לנו בלימוד. קרוב לוודאי שרבים מהפרטים שמצוירים כאן שייכים לכם.
When
End: 08.02.2025
