"And Judah approached him and said, 'Please, my lord...'" (Genesis 44:18)

וַיִּגַּשׁ - Vayigash

The last portion of Torah ended with Joseph being accused and Judah pleads for Benjamin.

In the Zohar, the conversation takes place at night – in exile. So, the approach of Judah to Joseph is a beginning of a consent to go into exile, to go into the darkness night of the soul. Meaning they will be there, with everything that is yet to be reformed (in us).

They are discussing the fact that the creator left a space for reformation. If we reform down here, it will correspond up there. Therefore, we need to find the meeting point. Judah is explaining and teaching how we can bridge the two worlds. In the place that you don’t know.

They are looking for the connection between the upper and lower world. Saying, that this disconnection is the glory of the Higher of what is above and what is below. The fact that they need the meeting point, mirroring each other, its the glory of the Higher. What is important to the Creator – is the extension of Himself to the lower.

יעקב שואל על העיתוי

יעקב מהסס על אף שכל הסימנים נמצאים: יוסף מתגלה כחי, והוא בעל תפקיד ויכולת לכלכל את השבטים ואת המשך התהוותם בתוך מימוש הנבואה שנתנה לאברהם. יעקב מהסס, נעצר בבאר שבע ודורש את אלוהי אביו, אלוהי יצחק, שאסר על יצחק לצאת מארץ ישראל.

זו יציאתו השנייה של יעקב לגלות, הראשונה הייתה כשהוא בורח כדי להתהוות כישראל, והשנייה עכשיו, כאשר הוא בשתי הפאזות של עצמו שמגלמות את קו האמצע, ישראל בקטנות (יעקב) וגדלות (ישראל). הוא עוצר כדי לשמוע את ההתגלות העכשוית, זו שלא נשענת על מה שהוא ידע - שיש שבר במצרים, אלא על חזרת השכינה והאופן בו היא יכולה להמשיך להנחות אותו.

יעקב מקבל את סימן ההבנה על הערבות שמתגלמת בעגלות, הוא מבין שזה אכן יוסף משום שיוסף שולח עגלות.  גם שלא ברור אם זה פרעה ששולח או שיוסף מבקש ופרעה שולח :

כז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. (בראשית מה). מדובר ברוח הקודש, השכינה, שיש בה חכמה והיא מסיעה אותו, הוא נוסע בגדלות: 

א וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק. ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בראשית מו).

יעקב מתחיל בגדלות (בשם ישראל) ונקרא בקטנות שלו,"יעקב יעקב", בשתי צורות, שתי מדרגות. בתחילת דרכו של יעקב מראות הלילה היו חלום (פרשת ויצא). כאן, ברור שזה בהקיץ כי יש שיחה. מראות הלילה אלו מראות הגלות, היכולת של יעקב לראות ולנבא את צורות הגלות.   

 ג וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. [אתה יכול להתהוות כגוי, כעם] ד אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ [כשכינה] מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. (בראשית מו)

האישור ניתן. התנועה של יעקב כלפי באר שבע היא כדי לקבל אישור, אישור שזו אכן קריאה נכונה של העיתוי, שזה הזמן לרדת למצרים. כמו שצריך יהיה לקרוא את הזמן הנכון לשוב.

העגלה ששולח יוסף, גם אם נשלחה ע"י פרעה, נקראת כשפה משותפת בין יוסף ליעקב. היא מבהירה ליעקב שאכן יוסף חי. הכח המניע את העגלה הזו הוא כח חכמה, זו הנעה של עצם ההתפתחות, של עצם ההתהוות של תודעה חדשה. כל המהלך במדבר הוא נסיעה, הוא האופן שבו החכמה דוחפת וחוקקת אותנו להתפתחות של כלי, של הרגש, של שכל עליון.