תערוכה של האמנית גילה מילר לפידות

בטקסט הבריאה הצליל קודם לוויזואליה. הקול יוצר את התמונה: "ויאמר... ויעש...ויהי". שוב, בהשתלשלות כלפי מטה חל היפוך בתהליך היצירה. כשאנו חושבים על דברים או מתבוננים באמנות, אנו רואים תמונה, מדומיינת או מוחשית, וזו בתורה יוצרת בנו קול/דיבור.
העבודות הטקסטואליות בתערוכה מובילות את הצופה לחוות קול דרך קריאה דוממת או בהקראה והקול מוליך/יוצר תמונה פנימית אישית מדומיינת. כלומר מתרחש היפוך חוזר, המשחזר את תהליכי הבריאה, גם אם באופן מרוחק ביותר.
 
קול/דיבור ודרך ההתבוננות שלנו בדימויים ויזואליים הם תלויי תרבות - שפה ומקום.
השפה העברית (קול) כפי שהיא נפתחת לפנינו בלימודי הקבלה במשכן הכוונה (מקום), מובילה את דרכי האמנותית.
בהתבוננות לאחור אני יכולה לראות כיצד השתנה הכוח המניע של המילה והטקסט לאורך היצירה שלי, כשבראשיתה שילבתי מילים וטקסטים בפיסול. בהמשך הטקסטים התוו את העבודות וכיצד יצאו לפועל.
בתערוכה הנוכחית הטקסטים הם עצם העניין, הם שהפעילו אותי כיוצרת ובאמצעותם העבודות מובילות את המתבונן.
 
אני מודה לספיר מורתי ורבי - הרבה, אשר פותחת בפנינו עולמות של שפה.
אני מודה לה על ההזמנה להציג פעם נוספת מעבודותיי במשכן.
אני מודה על הקבוצה, על המקום ועל הלימוד.