חגים ומועדים
חנוכה
לימוד חנוכה דרך הקבלה – תיקון וצמיחה רוחנית
יוונים זו צורת הנסיון של השכל הרציונלי האנושי לשלוט על האירועים, על ההיסטוריה או על פירוש המציאות. זה תמיד קיים, לכן תמיד יוונים נקבצים עלינו. זה נותן לנו ביטחון שהיכולת לייצר פשר לעולם היא בידינו. חנוכה אומר לנו שזה מה שעוצר אותנו מלהיות מסוגלים להתחבר אל הדופק האמיתי של האירועים, של להתקרב לאמת. חנוכה נכונה בכל דור ובמיוחד בדור אחרון, כבירור, כאור שבאמצעותו אנחנו יכולים להחזיר לעצמנו את הסגולה של הזהות שלנו.
שאלת חברה: אם כך, יוונים זה ניסיון לשלוט, ולא להשמיד את הרעיון של ישראל?
תשובת הרבה: זו צורה מתוחכמת של השמדה של הרעיון של ישראל. היא אומרת שמתוך אהבת החכמה, הפילוסופיה, האופן שבו האדם מסוגל להבין גם את העולם העליון בשכלו עדיפה על ללכת מעל הדעת. לכן הוא קורה לזה ארור, כי זה ההפך מברכה.
מהי ברכה? ברכה זה כח שניתן לנו להביא לגמר התיקון. על הסגולה הזו המאבק, ובחנוכה הוא מגיע לשיאו. אנחנו יכולים למשוך אור נמצא שם, להתחבר לאור הזה שמאפשר לנו לבחור מחדש. זו החירות המיוצגת על ידי הסיפור של יהודית.
ברכה היא קשר, היא האופן שבו אנחנו קושרים את עצמנו גם לאדמה וגם למה שאנחנו רוצים שיצמח בכוחות עצמו. ארור הוא הפוך מברוך, כי הוא מנתק אותנו מהברכה, מעצם רעיון התיקון.
היוונים טוענים שהעולם הוא כמו שהוא, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין אותו, לא לתקן אותו. אלה שתי עמדות שונות. אם אני צריכה להסכים עם הרע, לא לתקן אותו, רק להבין אותו ולחיות איתו, זה חסר תקווה. אם אי אפשר לתקן את העולם אז העולם הוא חסר תקווה.
לכן ישראל הם נשאים של תקווה. אם אנחנו עובדים בקו אמצעי, כתולדה של צמצום ב', של בינה, אז אנחנו התקווה של המחר. ממקום שאי אפשר היה לייצר קו, כלומר מתחת לטבור, בהתכללות עם בינה, עם השורש של עצמנו, אנחנו יוצרים קו אמצעי כלומר אפשרות, חיבור, תקווה.
העניין הוא במה אתה תולה את התקווה. האנושות תלתה הרבה זמן תקווה ברעיון הקידמה האנושית. מסוף המאה שבע עשרה, תחילת המאה השמונה עשרה עד היום. אחד מהאפיונים של המאה עשרים ואחת, הוא ההתפכחות מרעיון הקידמה, עד שזה יגיע למקום של הגדרה של החיסרון האמיתי של האנושות כחסרון יחס אל העליון, שכל עליון, לא השכל שלה.
חנוכה - לראותם בלבד
שאלת חברה: למה לא להשתמש בנרות אלא לראותם בלבד?
תשובת הרבה: נרות שבת, מותר לך להנות מהם, יש בהם הנאה, כי זו תמונה של גמר תיקון. חנוכה, זה תיקון של המיקום של הראש, של הרוחניות. המיקום שלה בראש החשיבות, ואז כל המבנה מסתדר. קודם כל לתת ריבונות לחשיבה אחרת, לתפיסה אחרת. אנחנו יכולים לראותם, זאת אומרת שיכולה להיות לנו יראה של הסדר הנכון, אבל עדיין לא לשימוש. עדיין זה לא מתפשט לתוך רצונות לקבל, לעומת שבת או פורים.
ש: מה זה אומר להנות מנרות שבת?
ת: להנות מהאור, לא מהנרות עצמם. זו הכרה, שכרגע, בחנוכה, התיקון הוא על האופן שבו אנחנו זקוקים לקשר עם העליון, כדי שיתן לנו את התכונה, את הסגולה של השפעה, שאין לנו. לכן העליון הופך להיות בראש רשימת החשיבות שלנו. כיוון שאין לנו את זה עדיין, אז אין לנו לבוש, לכן זה לא יכול להתפשט לגוף, ולכן אין הנאה.
הנאה קשורה לרצון לקבל. כשחכמה מתפשטת בגוף זה נקרא תענוג. רק בכלי מתוקן היא יכולה להתפשט, לכן אין לנו יכולת להתענג על זה עדיין, כי אנחנו עסוקים, קודם כל, בלהתקין את האור החוזר, שיהיה הלבוש, הריבונות של זה, היכולת של זה לפעול.
חנוכה כהגדרת השליחות הרוחנית של ישראל לאנושות
הגדולה של חנוכה היא הגדרת השליחות הרוחנית של ישראל, ובכלל, להגדיר את האומה ככלי, כאמצעי להעביר דרכו לאנושות את הניצוצין, את האפשרות לקבל את האורות של מטרת הבריאה, שמיועדים להם.
חנוכה, זה זיכוך של אירוע המרד. אמנם זה לא האופן שבו מספרים את סיפור חנוכה, אפילו היום, אבל המרד פורץ בגלל נוקבא. לכן חשוב שחנוכה זה נוקבא של חנוך. המרד של יהודית הוא כנגד ההלכה, כנגד האופן שבו ישראל הגדירו את עצמם. החירות הזו, היא הריבונות על הגוף, הריבונות לשרת את מה שהגוף מיועד לו, ולא את מה שנוח פוליטית באותו רגע. זה מרד מאוד עמוק.
המרד נעשה בשם הנוקבא, היא 'אחרי האור הגנוז'. בתוך האור הגנוז יש חירות, ואין פחד ממוות. ואז יש בסיס לפרוץ מרד. הנוקבא מגדירה את מה שישראל צריכים להאמין בו - החירות והריבונות של הנשמה.
עכשיו כשיש לנו את החנוכה, אנחנו יכולים לברר את עצמנו ביחס לאידאה הזו. בכל דור ובטח בדור שלנו, זה ביחס לעוביות אחרת. יש לנו בכל דור 'יוונים' אחרים. יוונים - זו צורת הנסיון של השכל הרציונלי, האנושי, לשלוט על האירועים, על ההיסטוריה, או על פירוש המציאות. זה מאבק שתמיד קיים. תמיד 'יוונים נקבצים עלינו', כי זה נותן לנו ביטחון, שהיכולת לייצר פשר לעולם היא בידינו. חנוכה אומר לנו שדווקא זה מה שעוצר אותנו מלהיות מסוגלים להתחבר אל הדופק האמיתי של האירועים, מלהתקרב לאמת.
חנוכה נכונה בכל דור, ובמיוחד בדור אחרון כבירור, כאור, שאנחנו יכולים להחזיר לעצמנו באמצעותו את הסגולה של הזהות שלנו.
