חגים ומועדים
ספירת העומר
ספירת העומר כתהליך של תיקון המידות
שאלת חברה: כיצד הופכות המידות האנושיות מותאמות להשפעת העליון?
תשובת הרבה: המידות האנושיות מחולקות לדרגות. אנוש זו דרגה ובהמשך ישנן הדרגות של איש או אישה ודרגת האדם. המדרגות האלה מתחילות במלכות, וממשיכות אל עולם העשיה, עולם היצירה ועולם הבריאה. כל המערכת היא כל הגוף מאנוש עד אדם. החומר כולו הוא בתוך האנוש, והשאלה היא איך אנו הופכים את המידות האנושיות למידות של האדם כדי שהן תהיינה ספירות. תהליך התאמת המידות איננו תהליך אחד, אלא עובד לפי העיקרון של "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (משלי לא,כג), כלומר, על פי מה שהאדם משער בליבו כך מה שמתגלה לו. השיעור או השער צריך לגדול, הוא מתחיל כמידתי וצריך לגדול למידתו, לאין שיעור. לכן המידה היא גם גדילה כשלעצמה, כמו המילה בעברית, 'מידה' זהו המד של ההוויה, של האות ה'. לא מידתי ולא מידותיי. לכן המידות הן כוח התיקון עצמו. כשכוח התיקון משלים את עצמו אפשר לקרוא לזה ספירה, כשהאור יכול לשכון בתוך המידה. המידה עצמה היא תיקון.
האפנון של הספירה הוא ביחס לקשר עם העליון כי זו המידה, המידה היא לא מידתי אלא מידת ההתאמה לתכונה של העליון, זה השער. האור נודע לאדם על פי השיעור ההולך וגדל של הכלי. ניקח לדוגמא את מידת הגבורה, אין לנו שום מושג מה רוצים מאיתנו במידת הגבורה, אולם ישנם כל מיני אפיונים, כמו "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד,א), או גיבור אמיתי הוא זה שהופך את שונאו לאוהבו, בתוך המידה ישנן מידות. ההתחלה היא היכולת לכבוש את היצר, אם כך הכוח של הגבורה הוא לעמוד מול הפיתוי של אור החכמה ולהשתמש בו לא לעצמנו אלא כקשר עם העליון. זוהי בעצם תכונת בינה שפותחת את המידה ולפיכך בכל מידה יש מעין צמיחה.
ש: כל יום הוא כמו הזמנה לברר את העניין הזה?
ת: כל יום הוא הארה שמאפשרת לנו בירור, מה שקובע את הבירור האפשרי הוא גודל האמונה שלנו. זה תמיד גודל המלכות, כי מלכות נותנת את השם לספירה ולמידה. לפני המלכות של כל ספירה ושל כל תכונה הכל הוא בירור, רק כשזה מגיע למלכות, הוא מקבל שם. מלכות היא שם. פעולת המידה היא פעולה של בירור, מלמטה למעלה. כל העומר הוא הנפה מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. בפסח התהליך היה מלמעלה למטה ובמידה שנהיה מוכנים הוא יופיע בשבועות.
להמשך לימוד צפו בסרטון
מרחב זמן תיקונים, הבנת חסרונות ומידות, הכשרת הכלים להתפשטות אור החיים בשבועות
שאלת חברה: איך ספירת העומר משפיעה על המשך השנה? מה התכלית שלה? האם היא המבנה של אדרת החסרונות?
תשובת הרבה: ספירת העומר היא הרבה יותר ספציפית, היא נותנת לנו חלוקה ומשך. לעומתה, פורים הוא יום, הארה אחת גדולה, צבירה של כל מה שעשינו מתשרי עד אדר, מה שלאחר מכן מאפשר את הניסן. ספירת העומר נותנת לנו מרחב של זמן שיכול להתאפשר בתפיסה האנושית. לא מדובר ביום והארה של יום, אלא על משך אפשרות של תיקונים, של הבנת החסרונות, של המידות. הבנה של לקראת מה אני מכינה את עצמי. יש משהו בספירת העומר שהוא בסדר גודל אנושי, אפילו במובן של משך הזמן שלה, לא בבת אחת ולא כהרף עין. זו לא הארה שאין לי מושג מתי התחילה והיכן מסתיימת, אלא היא מרחב של שיתוף, של בירור, של קשב אחר, של הכנה, של בירור חשיבות. זה נותן לנו יותר זמן של לימוד. בתוך המועדים אנחנו קצרי נשימה במידת מה, בתחושה שאין מספיק אוויר. והנה בספירת העומר יש לנו מרחב מאוד גדול של הכנה. הפרשות שמיני, תזריע ומצורע מלוות אותנו כמעט עד סוף ספר ויקרא וסיום ספירת העומר במשך שבעה שבועות. כל ספר ויקרא הוא בינה, מה שמאפשר לנו לנסות להבין מהי עבודה בשלושה קווים שבינה מאפשרת במסגרת צמצום ב', בכינוס הזה. למשל, מתאפשר מרחב להבנת נושא הגבורה שמצריך יותר אור חכמה. אני מושכת יותר אור ומבקשת אותו כדי לעשות קורבן על מנת לעלות את החומר כדי שיעבור המרה להיות לבוש לנשמה. אפילו שאני לא מבינה איך זה קורה, אני מבקשת את הקירבה הזו, את הקשר הזה. האפשרות הזו מאפשרת לי לברר כמה אני עומדת בזה, איזה תוקף יש לרצון שלי, לבחון אם הוא לא פוקע. ספירת העומר נותנת לנו את התחושה של עד כמה מהר אנחנו מאבדים, או לא את הכוונות שלנו.
ש: מה ההשפעה של ספירת העומר על מהלך השנה? האם היא מכוננת בנו את הכלים שיהיו עד פסח הבא או שיכולים להיווצר כלים חדשים ועכשיו זה הזמן?
ת: אני מכינה את הכלים שלי לקבלת 'רישיון חיים', כי שבועות הוא בבחינת רישיון חיים, שמשכו ותוקפו הוא כפי מה שהכנתי בספירת העומר. הזוהר אומר שיום השבועות קובע אם אני אוציא את השנה או לא, אם נשמתי תחיה. אני יכולה להתקיים עוד המון שנים, השאלה היא אם אני מצליחה לבנות כלים שיכולים לקיים את הנשמה שלי בכל מערך האורות של השנה. מה זה שנה? כל מערך האורות שעומד בעבור הנשמה. האם אני נכנסת לאפשרות הזו בכלל.
ספירת העומר - מהו העומר בפנימיות
שאלת חברה: עלתה בי שאלה על המילה ׳העומר׳ כתיבה, מהי בפנימיות? הרבה ציינה גם שזהו מאכל בהמה, מדוע?
תשובת הרבה: עומר מופיע בזוהר באדרא רבא כ'עומר נקי' והוא מתייחס לחכמה, לעומר לבן, עומר טהור, לשערות שאנחנו לא ממש מתחברים אליהם כי הם שייכים לג"ר במשך שיתא אלפי שני, ויש לזה יחס שבין חלקי הפנים. בתוך חיפוש פנים אנחנו רוצים להתייחס אל הג"ר, אל האורות הגבוהים, שאנחנו מנסים לא רק להתקיים באמצעותם באופן עקיף אלא למשוך אותם לגילוי. זה מה שקורה בשבועות. עומר שייך לשיער העליון של אריך אנפין. זה גם שייך למאבק של השערות, של הספירה עם השעיר, עם מה שמסעיר אותנו ולאיך אנחנו בונים את הסיפור. הנטייה של ישראל היא לבנות את הסיפור כאילו הם קורבן, הם מספרים על הקורבניות שלהם. אלא שהספירה נועדה כדי להבין את האחריות ואת הרצון להסתיר את התפיסה הקורבנית ולאפשר את השימוש בה להנפה ככוח חיבור.
ספירת העומר - מטומאה לטהרה ולקדושה
שאלת חברה: מהו המעבר מטומאה לטהרה?
תשובת הרבה: לא מדובר במעבר, אלא באור של מלכות ביחס לט' ספירות ראשונות. הארת הבינה בתוכה גורמת לה להכרת רע, להבנה מה אטום בה, ואז היא גורמת לה לרצות משהו אחר. המהלך הזה הוא מהלך של טהרה. מדובר על היכן מונח הגילוי של הרצון לקבל. כיוון שהוא לא מונח במקומו הוא נקרא טומאה או לכלוך או דבר שלא במקומו. דבר שנעשה בו שימוש לא נכון. זה מה שמאפשר הגילוי של ספירת העומר ובעיקר המעבר שבין נצח להוד, הספירות התחתונות. ככל שאנחנו מתעסקים יותר בספירות המלכות, הנה"י, אנחנו גורמים לאינטנסיביות גדולה יותר בהכנת המלכות לקבלת תורה, בהלבשת קו אמצעי של החג"ת.
ש: ומה לגבי המעבר מטהרה לקדושה?
ת: זהו המצב שבין ההכנה של הכלי לבין האור שיכול להתפשט בתוכו. אם הכלי טָהַר, הוא יכול לזהור, ואם הוא יכול לזהור, הוא יכול להיות הכלי שבו הקדושה, החיים, החכמה יכולים לנוח. לכן בלי טהרה לא יכולה להיות קדושה. קדושה היא מצב שמופיע לאחר שהחלטנו למה הכלי מוקדש. האם בחרנו להקדיש אותו לשימוש הנכון שלו, כלומר, לאפשר לעליון, לחכמה, לרצון של הבורא, למטרה, להתפשט בתוך הכלי, כי עד עתה לא איפשרנו.
המעבר משותפות גורל לשותפות של ייעוד
שאלת חברה: מה בין שותפות גורל לבין שותפות של ייעוד?
תשובת הרבה: אור הפסח מגלה לנו את שותפות הגורל, לא רק של ישראל בינו לבין עצמו, הסיפור היהודי כשעם ישראל אינו במקומו, הגורל המשותף, אלא, זה מצביע אף על גורל האנושות כולה ביחס לישראל, ביחס ליכולת לקבל את הסיפור של שותפות הגורל. זהו סיפור שטרם קיבל את הבירור שלו ומשמעותו עדיין לא ידועה לנו. ברגע שאנחנו מקבלים את ההארה הזו, את הנוכחות שיש לנו מבלי לפגוע בשותפות הגורל, מתקבלת ההבנה שיש ייעוד, יש לזה משמעות לגבי העתיד.
במעבר מפסח לספירת העומר בדרך לשבועות, אנחנו עוברים לשפה אחרת, כי שבועות זה העתיד במובן של היכולת לקבל את התורה ואף מעבר לכך, גם להיות מסוגלים להחזיק אותה. לקבל אותה כמו מציאות מתמשכת ולא מציאות מסתלקת. לכן יש בתוך האנושות מין מעבר בין הסיפור שנתפס כגורל או במידה רבה ככפוי. בעל הסולם מכנה זאת 'הכוחות שפועלים על התפתחות האנושות, כוחות הדוחפים אותה או המושכים אותה'. אלה אינם כוחות שאנחנו יכולים להיות שותפים להם מלכתחילה. ספירת העומר מכניסה אותנו ליכולת להיות שותפים להם. כשאתה סופר משהו, זה לא רק שאתה מתחשב בו, אלא אתה יכול לחשוב אותו, לחשב אותו. לחשב אותו לא במובן כמותי אלא במובן של החשיבות, עד כמה אתה מחשיב אותו.
בספירת העומר אנחנו בונים כלים שיהיו מסוגלים לא רק להחזיק גורל, אלא להחזיק את ייעוד האנושות. התקופה שבה אנחנו חיים כיום בארץ ובעולם כולו, הופכת את המעבר הזה לממשי במיוחד. משהו דוחף, הגילוי של השינוי, של אי היכולת להסביר את השותפות חרף כל הניסיונות. ללא השפה הקבלית של הצורך בכלי לגמרי אחר, אין ביכולתנו להסביר את הייעוד ואת השותפות לעתיד. מעבר לכך, אנחנו לא מסוגלים לקבל זאת ולהיות כלים שהביטוי של הייעוד של האנושות יכול לעבור דרכם.
אחד מאלה שדיבר על המושגים הללו של ההבדל שבין שותפות גורל לשותפות ייעוד היה הרב סולובייצ'יק שפחות היה ידוע כמקובל. העיסוק במושגים האלה נעשה היום רלוונטי מתמיד בלימוד ובשיח שלנו בעניין ספירת העומר. איך אנחנו באמת בונים כלים כך שהעתיד שמנסה לגלות את עצמו אכן יתגלה ויבנה לו מקום. אפשר לומר ששותפות הייעוד לא יכולה לפגוע או להרוס את שותפות הגורל. לא ניתן להדיר מהשותפות לא את החילונים ולא את הדתיים, כי זו שותפות גורל שמספרת את כל הסיפור שכולל בתוכו את כל השותפים לו. אם היא פוגעת במרקם של שותפות הגורל היא לא יכולה לייצר ייעוד.
