שבועות לפי הקבלה: ההכנה למתן תורה ולמעמד הר סיני

אנחנו נכנסים למסורת של לימוד תורה בלילה מאוד מיוחד שהוא כולו תחת ענין ההכנה. ההכנה הזו מוצהרת ביום השלישי לחודש השלישי. ממנה ניתנים לנו, בני האנוש, עוד שלושה ימים כדי להבין את האופן שבו הפעולה של האור עלינו, יוצרת בנו הכרה של המיקום המדויק שבו אנחנו נמצאים, למרגלות הר סיני, שהיא ההכרה העמוקה לצורך בתורה. ההכרה הזו היא כל כך עמוקה, שהיא צורך שמבדיל בין חיים למוות, ועל זה נאמר שכל התורה ניתנה בכפיה, "כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית" (תלמוד בבלי, מסכת שבת), שניצבנו למרגלות הר סיני, ההבנה של הפירוד, של השנאה, שמה שמניע אותנו זה אותו טבע שמונע מאיתנו לקבל את טובו של הבורא. הכפיה הזו של ההר עלינו, אם אנחנו לא מקבלים אותה, "שם תהיה קבורתכם" (שם). קבורתנו, כי כל הנשמות היושבות כאן עכשיו, ישבו שם. זה עניין של תודעה והאופנים שבהם היא מתגלה ומופיעה בתוך החומר בכל דור ודור. 

כדי להגיע למצב כזה שבו אני מקבלת משהו על עצמי שיש בו גם הגד מוסרי וגם הגד של המקום וגם הגד של מערכת יחסים בין אדם לחברו, בין אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו, אני צריכה להגיע למצב שבו אני בוחרת להיות במצב שאין לי בחירה. במצב שבו אני מוכנה לקבל משהו משום שאני מבינה את גדלותו, את הצורך שלו, שאינו צורך של מותרות. הוא צורך פנימי עמוק שמגיע להגדרה של חיים ומוות. זה הביטוי: "שם תהיה קבורתכם". אם אנחנו לא מקבלים את זה על עצמנו כנציגי האנושות כולה, זה מקום הקבורה. 

לקבורה יש כפל משמעות: היא קשורה למה שאנחנו עוברים בתוך הקיום הגופני שלנו, שהוא מוות וסוף. צורת הקיום הזו מסתיימת בקבר. והיא קשורה גם בתיבה 'קבר' שבה יש את הביטוי קרבה, משהו שמקרב אותנו למערה, כמו מן מערה אפלטונית שדרכה אנחנו עוברים. ברגע הזה, אנחנו מכירים בצורה הכי מובחנת ואולי הכי כואבת במשמעות של השאלה לשם מה ניתן לנו הקיום ואיך השתמשנו בו ומה עשינו איתו. 

זוהי נקודת מתן תורה. זו הנקודה שבה אנחנו שואלים את עצמנו מה עשינו עם הקיום והחיים שניתנו לנו. החיבור הזה, התורה שאנחנו עוסקים בה בדור אחרון וצריכים לעסוק בה בתיקון שבועות, היא חיבור של השיחה של רבי שמעון עם חבורתו. זה האופן שבו אנחנו לומדים על המשמעות של הלילה הזה,  שממנו נגזר התיקון ונגזרת חשיבותו הרבה של הלילה שלפני השבועות. משום שהלילה הזה, אנחנו אוספים את כל 'שיתא אלפי שני', את כל הצורות שבהם היינו בגלות מהמצב של היותנו אדם. בגלות מהצורה שבה נבראנו.