תשעה באב לפי הקבלה: צער הציבור והאפשרות לתיקון

מהו באמת צער הציבור היום? המקדש שחרב או זה שבימינו לא נבנה? האם צער הציבור הוא על חורבן בית שני, על הפרעות, או שהצער הוא על הנפרדות שלו היום? אי היכולת של הציבור היום להבין את הערכים, את האופן שהוא צריך לכונן את התודעה שלו כדי שהעליון יבנה את הבית השלישי? 

הבירור הוא על זה. איך אתה יכול להשתתף בצער הציבור באופן שהוא בונה ולא מנציח את הכישלון. הצער הוא על כך שאנחנו עדיין במלחמה לברר את הערך של הזהות שיכולה לבנות ולהקים קיבוץ נשמות שיכול להחזיק אור. הצער הוא על הפירוד ועל היסורים לא במובן של מה שהיה. כי מה שהיה הביא אותנו לאפשרות של עכשיו. הצער האמיתי הוא שאתה לא משתמש באפשרות שניתנת לך עכשיו. אתה יכול להצטער על החמצות עבר, אבל החמצות עבר בסופו של דבר, בקריאה של המציאות הרוחנית, הופכות להיות הכרחיות אם אתה רוצה להיות מסוגל להצדיק. העבר שהיה רגע של בחירה הפך להיות הכרח. מהרגע שאתה צריך להצדיק אותו, וזו העבודה שלך להצדיק אותו, יש לו את התפקיד שלו בתיקון. אם אתה מצטער עליו כהחמצה בעבר אתה מונע ממנו להפוך להיות כוח תיקון.

החיפוש שלנו איננו במקום הנכון. על מה אנחנו יכולים לשתף את עצמנו בצער הציבור היום? מה נמנע מהציבור כדי להתכנס. פרשת מטות מתחילה עם פרשת הנדר שזה עניין פרטי, פרט מכלל זה אומר שהתורה לא פוסלת את מקומו של הפרט בתוך הכלל, אם כל אחד נכנס בהבנתו לברר מה זועק לתיקון כדי לא להחמיץ את הרגע, את התיקון האפשרי עכשיו שהופך את כל המציאות לנפרדת. שם אנחנו צריכים לחפש, שם צריכה להיות התפילה שלנו, התיקון שלנו, ההיפוך שלנו של תשעה באב מחורבן לגאולה. יש לקחת דוגמא מרבי עקיבא שזו התחלה של תהליך. אנחנו המקום של תחילתו של התהליך, איזה צער אנחנו גורמים כשאנחנו לא מאפשרים לתהליך הזה להתגלות. זהו הצער האמיתי של עכשיו, של החושך.

להמשך לימוד ט' באב לפי הקבלה צפו בסרטון