חגים ומועדים

יום העצמאות

משמעות יום העצמאות וספירת העומר: לידת הרצון של אומה

כשאנחנו מדברים במובן הקבלי על זֵכֶר או על עילוי נשמה, הזוהר מלמד אותנו על אלה שמסתלקים לטובת האפשרות שלנו לשאול את עצמנו על משמעות הריבונות שלנו. עלינו לשאול על מה שמאפשר לנו עצמאות, לחקור את האות של הָעֲצָמוּת, של מי אנחנו באמת ולשם מה אנשים מסרו את חייהם, כדי שאפשר יהיה להכין 'פוֹרְפִירָה', אדרת, גלימה שהיא כולה לבוש לעצם התכלית. 

ההוקרה היא ביכולת וברצון לעשות חיים שהם טובים. במובן הקבלי חיים טובים הם חיים שיש בהם השפעה, חיים שיש בהם משמעות וחיבור אל השורש של הדברים. האופן הקרוב ביותר לליבה של הדברים הוא עצם הלימוד. הלימוד מחזיר לנו את האופן שבו העליון יכול לזהות אותנו ולקרוא אותנו ואנחנו יכולים לזהות את אותה משמעות של העצמות שאי אפשר לתפוס אותה, היא דבר שנפרס עם הזמן, עם הזימון. 

הגלימה שהיא לבוש של כלל הנשמות, היא ביטוי של ההיכל. בהיכל יש חיבור ביננו לבין העמוד המרכזי, ממנו אנחנו יכולים לקבל את האורות כנשמות או כקשורות. החשיבות של עצמאות או ריבונות היא כמו החשיבות של גוף, רצון, בכל המסע של נשמה וגוף.  בפרט, נשמה יכולה למצוא גוף או רצון שיש בו יכולת והסכמה לשרת את התכלית של הנשמה. בַּכְּלָל, נולדת אומה שצריכה להיות הרצון, הגוף שבו הנשמה הכללית, השלמה, האחת, יכולה למצוא את הביטוי של החיים. 

כאשר משתמשים בציטוט "ובמותם ציוו לנו את החיים" (אם יש את נפשך לדעת, ח.נ ביאליק) נשאלת השאלה על איזה חיים מדובר או אם אנחנו מבינים מה צֻוָּה לנו, ומדוע יום העצמאות מתרחש בספירת העומר. יש לנו שני מעגלים מייסדים. המעגל הראשון מייסד את התבנית: נולדת אומה, נולד רצון שהסיפור שלו היא היכולת שלו להכשיר את עצמו בכל מיני אופנים של הסתלקות טבעים מסוימים או רצונות מסוימים, והם מתהווים מחדש כדי לאפשר לאותו מאור שנקרא תורה להיות הנשא של זה לא רק בעבור עצמו אלא עבור כלל הנשמות. 

המעגל השני הוא ההכשרה, הסיפור של הפרט, של כל אדם, במסע שהוא עובר בחייו, במתח שבין גופו לנשמתו, בין קיומו לחייו. את התבנית של זה אנחנו מוצאים בין פסח לספירת העומר, בהכנה של ספירת העומר עד השבועות, עד המימוש שבו כלל הנשמות יכולות לומר ׳שבִּי הוא׳, שהביטוי של חיי הוא האופן שבו הכוונה של הבריאה נמצאת בי. זה האופן להסתכל על הפסח, על האור הגדול, על מה מאפשר את ההקמה של יחידת התודעה הזו שנקראת ישראל כדי לאפשר לה את ההתנסות הזו עם המאור, עם נשמתה, עד שיש אפשרות של זיווג, של קידושין. בו אפשר להגדיר את המטרה כמטרה אחת, מטרה משותפת.

להמשך לימוד צפו בסרטון

מדוע יום העצמאות מתרחש בתוך ספירת העומר

למה יום העצמאות קורה בתוך ספירת העומר? מה יש בספירת העומר? אם אנחנו קוראים חזרה את החיים של הלידה שניתנו בפסח, ביום הראשון החסדים האלה דחפו החוצה את  העובר הזה ועכשיו הוא מעצמו רוצה להחזיר לעצמו את החיים. הוא מחזיר את זה בכל מיני אופנים. חלק מהאופנים שהוא זקוק להם זה להשיג איזושהי ריבונות, לא רק פיזית אלא רוחנית. עצמאות זה להחזיר את האות של עצמותו. את הכלי שיאפשר לו להגדיר מיהו באמת ביחס לכוונה של הבריאה.

מצב השבירה נוצר צורך לחיפוש ערך חדש לישראל

אם אנחנו לא נמצא את הערך החדש של ישראל, התפיסה שלנו כאומה תישאר במצב שבור. אנחנו עומדים מול שבירה, ממש ככה. זה נכון במיוחד כשאנחנו מדברים על אירועים שהיה להם בעבר את הכוח לאחד, אפילו למראית עין. היום - אפילו למראית עין אין להם את הכוח. 

זה אומר שמשהו שבור. כשמשהו שבור מה שמתחיל אותו זה מערכת התיקון, הצורך. איבדנו את מה שאפשר היה להיאחז בו למראית עין ועכשיו צריך לחפש משהו אמיתי שבאמת יהווה ערך מקשר, שיתן ערכיות למושג ישראל. ערך שאין לנו אותו כרגע.

זהו ׳יום׳, זאת אומרת שיש בו הארה של ברכה, אבל אנחנו התנתקנו לחלוטין מהיכולת להרגיש אותה. יום שייך לברכה, ליכולת להתעורר לחיבור שמה שאנחנו מרגישים בו זה את יום מתן תורה למרגלות הר סיני. אנחנו נמצאים למרגלות הר סיני, כלומר שההכרה בשנאה ובפירוד היא הכי גדולה, והצורך הוא הכי גדול.

דווקא בתקופה הזו אנחנו ניצבים מול אחד הזמנים בהם אנחנו יכולים לזמן מתוכנו את הצורך הכי משמעותי והכי גדול מאז הקמתנו. 

משמעות יום העצמאות והקשר אל חנוכה ופורים

ארץ ישראל ניתנה לנו ולא קיבלנו אותה. כמו תורה, גם את התורה נתנו לנו ועוד לא קיבלו.

ש: מה זה אומר שנהפוך להיות אור לגויים?

ת: נהפוך להיות הגדרה של מי שאנחנו צריכים להיות ׳ישר כאל׳. הגדרה שלא נמצאת לא אצל החילונים, לא אצל החרדים ולא אצל הדתיים. היא לא נמצאת אצל אף אחד. 

היא חיפוש בתוך לימוד. אנחנו לוקחים חזרה בעלות על הקריאה בתורה ועל אופן הקריאה של לשון הלימודים. זה קורא אותנו ומעצב אותנו כמו מה שאנחנו צריכים להיות, אילו תודעות אנחנו צריכים להיות עבור העולם, איזו דוגמה. מה אנחנו צריכים להיות עבור עצמנו ומה ביננו לבין עצמנו, מהי הזהות שתיתן לנו כוח של מטרה משותפת. אלה דברים שאנחנו צריכים לברר. יום העצמאות הוא כמו פורים וחנוכה, פעולה של ניסיון מהתחתון לקרוא לצורך הזה, לצורך לגמר תיקון.

ש: איך זה מתבטא בחג הזה? מה השפה הפנימית?

ת: ׳הלל׳ למשל. על ה׳הלל׳ של יום העצמאות יש חילוקי דעות. לומר הלל זה אומר שאני תופסת את יום העצמאות כמו חלק אינטגרלי בהשגחה. לא חלק אינטגרלי בפעולות שעשיתי, או תוצאה של השואה.

ש: יש אמירה שהמוות הגדול מאד של השואה הביא…

ת: גם המוות המאוד גדול של דור המדבר, והמוות הגדול של משרפות אור כשדים. זה מוטיב חוזר. זה האופן שבו נדב ואביהוא מסתלקים באש. זה מה שעדיין לא מתוקן.

ש: החיבור שאת עושה בין יום העצמאות לפורים וחנוכה, אלה פעולות שלא יתקיימו בגמר תיקון? 

ת: אלה פעולות מלמטה שמכירות בהשגחה ובצעד הנדרש כדי להביא לגמר תיקון. זה המרד או החשיבות של ההגדרה עצמית של חנוכה, הצורך בשיבת ציון של פורים, והצורך של היום שהוא קיבוץ גלויות, לקבץ את כל הצורות שֶׁמַּגְלּוֹת אותנו מההגדרה העצמית שלנו. לפעמים יש קורלציה של מה שמבטש אותנו מבחוץ ודוחף אותנו לדבר הזה משום שלא יזמנו את זה מתוך עצמנו.