פָּרָשַׁת עֵקֶב - יעקב הוא תיקון המאבק בין הנחש לצלם האדם

הפעם הראשונה שמוזכר 'עקב' בתורה היא בחטא האדם הראשון. ״וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה…וְאֵיבָה אָשִׁית בֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב." (בראשית ג, י-טו). עם הולדת הנחש נולד כוח המשיח. הנחש הוא האדם הטבעי, בעל אינטליגנציה ועוצמה. בשיח פנימי הוא פונה אל האישה כי יש בה ידיעה עמוקה של חיסרון בחיבור. כוח המשיח לא מבטל את הכוח הטבעי, אלא רותם אותו להיות לבוש הנשמה. 

״…לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם, וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים״ (דברים ז, ו-ז). בשל היסטוריית הגלויות של ישראל, איסוף הניצוצים, סגולתו לעבור מצבי קטנות, ויכולתו לבטא חסרונות של אומות העולם ושלו, הוא מאפשר תיקון מערכת היחסים בין הרוחניות לגשמיות וריפוי האנושות לעומקה.

הפעם השניה שמוזכר 'עקב' כאשר יעקב אוחז בעקב עשו בעיבור. בפנימיות יעקב הוא תיקון המאבק בין הנחש לצלם האדם והתגברות על ׳הרצון לקבל לעצמי׳. רתימת התשוקה של הנחש לתשוקה לאור משיח על ידי התורה. פרשת עקב קוראת לזכור את מלחמת האדם בנחש שבתוכו ולשוב לזמן-מרחב משותף עם הבורא באצילות. לעבור מיעקב לישראל, מנוכחות שהייתה עד כה רק בכוח לפועל בעולם הגשמי.

בזוהר עקב מספר רשב"י למשה על הינוקא -ילד קטן בעל כוח המלחמה הנושאת קדושה של חיבור: "…יום אחד הלכתי אני והחברים למלון אחד, והיה שם ילד אחד, קם וערך לנו, מנורה ושולחן [משכן], כאילו היה בן עשרים שנה, ולא היה אלא כבן חמש שנה…ואמר, הרי העמידו חכמים, שבעל הבית בוצע, ואורח מברך. אבל, צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם, עד שאקח מכם רשות. אמרו לו, אמור בני, מלאך ה'…אמר לנו, אתם רוצים לחם מעדנים בלי מלחמה, או לחם במלחמה. כי כך העמידו חכמי המשנה, שעת אכילה הוא שעת מלחמה. ואם רצונכם שתהיה מלחמה עליה, לא יאכל אף אחד, אלא מי שינצח המלחמה, הוא יאכל ויבצע לכולם…" (זוהר עקב, ׳מאמר הינוקא׳ כד-כה). 

בזהר ניצבים מספר רשב"י למשה על יעקב בעל תכונות מולדות של ידיעת ההויה, שיהפוך להיות ישראל. הינוקא אינו הדור ממעמד הר סיני, אלא זה שיכנס לארץ ישראל. בהפוך מתפיסה הלכתית, בימינו הינוקא הוא החילוני הלומד תורה.  הוא מזכיר לנו שאכילה היא הפקעה מהעליון. המלחמה עושה את החיבור, את ההלחמה. ההכרה צריכה להגיע למצב של 'וידעת'. הינוקא דורש לקיים מלחמה על עצם החיבור לעליון. "והיה עקב תשמעון וגו': ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וגו'. מצוה זו היא לברך את הקב"ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעולם הזה, ואם אינו מברך נקרא גזלן להקב"ה...״ (זהר עקב, מאמר כוונת הברכה א)

אם הקיום ניזון משמיים, הרוחניות היא הכרה בשורש כל מה שמזומן לנו למחיה וקשירה של זה כהעלאת מ"ן. הינוקא מלמדנו כי אכילה אינה עניין פיזי. אלא בירור בין מה שניתן לנו לצורת העיבוד שלנו ומשם כוח השיבה.

להמשך לימוד פרשת עקב לפי הקבלה צפו בסרטון