אַחֲרֵי מוֹת - קְדוֹשִׁים

מה זה אומר שעיקר עבודתו של הכהן מתחוללת ביום הכיפורים?

עיקר עבודתו של הכהן היא לאפשר כיסוי כזה שבמובן מסוים הוא כיסוי של רחם כדי שלא ייערך משפט מוקדם מדי ויהיה מספיק זמן של התהוות. זה התפקיד של הכהן, לכן המרכז שלו הוא יום הכיפורים.

מה זה כפרה?

כפרה זה שמשהו מכסה ממך את הידיעה על מצבך שתמנע ממך מלגשת אל הקודש,  מלגשת אל העליון. לפיכך, התפקיד של הכהן הוא ליצור את הסביבה הקבועה שמאפשרת לנו, למרות חסרונותינו, להמשיך להתהוות כדי להפוך לכלי שרת בעלי משמעות, נשאים אמיתיים של האור. לכן זה מוגדר פה.

שאלת חברה: מי ממלא היום או בדור אחרון את הפונקציה של הכהן הגדול?

תשובת הרבה: הדור, כל הדור. אין יחיד שהוא מנהיג אלא כל אחד צריך לקחת את האחריות שלו ביחס למערכת.

ש: איך דור שלם יכול להגיע למעמד כזה של כהן?

ת: הדור הזה חווה התגלות כקולקטיב, לא כפרטים, כולם חוו התגלות. הדור עכשיו עובר גם הוא את כל המהלכים שעיצבו את דור המדבר, בהבדל שאנחנו עושים זאת עם הכניסה לא"י. אנחנו עושים בתוך א"י את התהליך של המדבר. 

מדובר בגילוי מאוד גדול של הטבע של הרצון לקבל והיכולת לרתום את עצמנו ואת התורה.

לכן יש חשיבות כל כך גדולה שאנחנו לא ניתן לאף אחד לנכס לעצמו את התורה, אלא נחזיר לעצמנו את התורה כמו המקראה של התהליך של המסע שלנו. כי אחרת אין לנו מקראה. להחזיר לעצמנו את התורה זה להחזיר לעצמנו את המשמעות, את יכולת הקריאה 

של מה עובר עלינו ולשם מה.

ש: לכן אין כהן ספציפי ואף אחד לא יכול לנכס לעצמו להיות הכהן הגדול?

ת: נכון, זה באמת הדור.

נדב ואביהוא קשורים בהשלמת המשכן. הם נכנסים למשכן כשהוא מוכן ויש נוכחות של השכינה. ואז, בעבודת הקטורת שלהם, הקשירה שלהם, יש אש זרה, משיכה לא נכונה של החוכמה. אז נופלים עליהם הדינים והם חוזרים על אותו חטא של אדם הראשון. אנחנו רואים שאפילו במשכן, שמדמה את גן העדן, עדיין האדם לא מכיר את עצמו או את הרצונות לקבל שלו מספיק כדי להשלים את תיקונו. מתוך זה, התפקיד המרכזי של הכהונה ביום הכיפורים הוא לכפר. ליצור פרוכת שתאפשר לישראל ולבני אדם להתהוות או לתקן את עצמם עד שאפשר יהיה להסיר את הפרוכת ואז יהיה שימוש נכון בקטורת, בקשירה בין העולמות ובחוכמה.

שאלת חבר: אם לא היתה משיכה של אש זרה, האם הסתלקותם היתה נמנעת?

תשובת הרבה: זה כמו לומר 'אם לא היתה אכילה מעץ הדעת…' זה אותו חטא, זו אותה החטאה שנובעת מאי ההכרה של האופי והטבע של רצון לקבל. אומר לנו האר"י, שנשמות נדב ואביהוא גבוהות יותר משל משה ואהרון, כי משה ואהרון הם תולדות של הבל ושת במובן של הגלגול. במקרה הזה, כיוון שיש משכן, יש בחינה של אדם הראשון. הם שני פלגי גוף של האדם הראשון - נדב ואביהוא.

אבי הוא -  הוא התולדה הראשונה, וזה עדיין לא מתוקן. לפיכך הם מסתלקים. כמו שחטא עץ הדעת מביא מוות לעולם, החטא שלהם מביא מוות עליהם, כי זה שורשם. המוות נשאר האופציה של התיקון אבל הם לא משפיעים את זה על האחרים. 

הם מולידים את הכפרה, את הדגש שיש לפעולת הכהן ביום הכיפורים. הכפרה היא השהיה של השיפוט העליון עלינו. זה כמו 'על תנאי': חזור חזרה לחיים שלך ותדע שאתה על תנאי, אבל עכשיו אתה מבין את התנאי, התגלה לך מהי הנטיה שלך וממה אתה צריך להיזהר, אבל יש עליך כיסוי, אנחנו לא נשפטים באופן מיידי, יש לנו כל הזמן אפשרויות של תיקון. כל האפשרויות של התקנה ותיקון הן השהיה של שיפוט מצד העליון. מצד התחתון, צריכה להיות נכונות למשפט, כי אם אין לו נכונות להישפט הוא לא יכול להכנס לתוך השפה המשותפת, והוא לוקח על עצמו את הדין.

ש: הבחירה היא בסופו של דבר של התחתון?

ת: לעליון אין בחירה, זה לא מושג של עליון. העליון הוא עליון, זה הטבע שלו. הבחירה היא של התחתון, באיזה טבע אני רוצה שיבוא ליד ביטוי.

ש: עכשיו אני מבינה שההשהיה היא של העליון והבחירה היא של התחתון.

ת: למרות שנאמר כאילו שהבורא בוחר בנו, הוא לא בחר בנו. זה ביטוי של הכלים, זו לא בחירה של העליון. הכלי מציע את עצמו כמו אפשרות שבה המקום של טבע העליון, שהוא טבע אחד, יכול לבוא לידי ביטוי. מי יכול לבטא את זה הכי נכון, מי יכול לבטא את זה הכי קרוב.