פרשות השבוע
בא
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאׇזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה" (שמות י,ב)
פרשת בֹּא לפי הקבלה - הכרה במציאות הבורא גם בחושך
פרשת בא סוגרת את שלושת הפרשות שיוצרות את התנועה של שׁוּב - את התעוררות האנושות לפאזה חדשה של אבולוציה של הכרה בעליון, לאופן שבו הפעולות של העליון מתערבות בהיסטוריה האנושית. בספר בראשית פגשנו את זה בַּפְּרָטִים, במשפחות.
המכות פועלות דרך הטבע כדי לברר גם את ישראל וגם את הרצון. את האופן שבו ההויה מתחילה להופיע בתוך התודעה האנושית והאופן בו האנושות בוחרת לעמוד מול הרצון הזה: האם לברר אותו או להמשיך את השליטה שלה במימוש עצמה ובכך להתנתק לחלוטין משורש החיים שלה?
במאבק הזה, שאנו מכנים אותו מאבק של קליפת נוגה, בני אדם מגדירים את החשיבות הפנימית של מה שיוצר את סדר היום שלהם, סדר ההארה שלהם.
בוא אל פרעה, ולא לך, אומר שהבורא נמצא בכל מקום גם בחושך, גם אצל פרעה. כדי להשלים את הכלים והתמונה של התפשטות האורות אנחנו צריכים לגשת גם אל השמאל, אל החושך, אל הרצון לקבל, כי הבורא נמצא בכל מקום. זאת כדי ליצור בתוכנו את התמונה של האחד, האחדות: אחד יחיד ומיוחד.
שמות משיב אותנו אל ההתחלה, אל האופן שבו הראשית פועלת כאחד יחיד ומיוחד. כל הפעולות גם אם הן ריבוי, תמיד יש בהן את המופע של היחיד וכל פעולה מתייחדת בכוונה שלה. הכוונה להטיב לנבראיו אינה משתנה ולכן יש צורך וקריאה למשה לגשת אל כל המקומות שבהם הניצוצין שבויים, כדי להיות שותף באחדות, בהכרה בהשגחה.
זאת קריאה לא רק למשה, אלא למשה שבנו בכל דור ודור, לבוא אל ההתבוננות העצמית, אל המקום שבו אנחנו צריכים לברר את הנוגה מהקליפה, את האורות מהשליטה שיש עליהם, ולחבר אותם. האר"י, ובעקבותיו בעל הסולם והרמח"ל, מלמדים אותנו שאופן הפעולה של המערכת האחרת מאוד דומה לאופן הפעולה של מערכת הקדושה. היא פועלת בהתקבצות, ביכולת של האורות להתחבר אחד בשני וביכולת של העליון להתלבש בתחתון.
יש מניעה ליכולת של האורות להתחבר בשלוש המכות האחרונות. שלוש המכות האחרונות מדברות על הסתרת האור ומיעוט האור: ארבה מסתיר את עין השמש. מכת החושך הופכת להיות לא רק עניין של ראיה, היא לא מאפשרת תנועה, חיים בכלל. לא מאפשרת חיבור של התחתון לעליון. האופן שבו העליון יכול להתפשט לתחתון והתחתון יכול להלביש את העליון זו צורה של נתינת חיים. כשזה לא מתאפשר למערכת האחרת, יש לישראל אפשרות למשוך את האורות אל עצמם ולאפשר להם את החיבור הזה.
במצווה הראשונה שניתנת לישראל, בעשור לחודש, הם צריכים למשוך את מה שיהיה הקורבן, הצאן, הניצוץ שהיה שבוי, ולהחזיק אותו כדי לברר אותו במשך ארבעה ימים. הטיפול באורות מועבר מהצד האחר לצד הקדושה. האופן שבו ישראל מושכים את זה הופך אותם לשותפים וגם נותן להם הבדלה וצידוק למדוע להוציא אותם. זה מבדיל אותם מהמצרים ומאופן השימוש באורות של הצד האחר.
להמשך לימוד צפו בסרטון
בא אל פרעה- לבוא אל מה שצריך תיקון
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" (שמות, י, ב) הכוונה היא, תספר את העלילות, את האופן שבו העלילה נרקמת מכך שחלק חייבים למרוד, לנסות שלא.
אלה מבטאים משהו מאוד חשוב, את אותם רצונות בתוך האנושות שלא יצאו החוצה לתיקון. הם יוצאים כמו מרד, ואז יודעים מה צריך לתקן. מאכילת עץ הדעת ועד גמר תיקון, אלה הרצונות שיוצאים כל הזמן ומעידים על כך שהאנושות עדיין לא מוכנה ויש עוד מה לתקן. כמו אכילת עץ הדעת. עדות על כך שהאנושות עוד לא מוכנה ויש עוד מה לתקן.
העיקרון המרכזי הוא לא לפחד מלבוא אל פרעה. לבוא אל כל מה שצריך תיקון, כי זה הרצון של הבורא, להראות לנו מה עוד בנו צריך להתאים את עצמו. בדיוק כמו שהפרעונים אמרו, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא (שמות, ח, טו).
אנחנו לא יכולים לדלג על זה, על אף שאנחנו נורא רוצים לדלג. אנחנו שואלים איך לעשות נכון, איך לשלוט בטעות שלי? אי אפשר לשלוט בטעות. צריך להוציא את זה, לקבל את זה, להכניע את עצמנו ולהבין שזה החסד שעושה איתנו העליון. הוא מראה לנו מה עוד צריך לתקן. זו השותפות שלנו.
אני רוצה שהוא יגע בי. אפילו שבאותו רגע שנגע בי אני אומרת ׳אוי, איזה נֶגַע׳, אני צריכה להיזכר שזו נגיעה. שהוא נגע בי ושאני רוצה בזה.
שותפות הנברא
בֹּא אֶל פַּרְעֹה (שמות י, א) הכוונה היא לא רק בא אל החושך, אלא בא אל המקום בו אני נמצא. אל תעקוף מקומות שלא נעימים לך. אני נמצא בכל מקום, וצריך לאסוף את האורות. במיוחד את החלקים של הבריאה, את החלקים של החושך, שהם אלה המיועדים לשותפות שלך. שם נמצא הגילוי, שם הפריעה של ראש האישה, הראש של הכלי. הג"ר.
הראש זה הגילוי. מה זה הראש של הכלי? הסיבה של הבריאה. הסיבה של המלכות. דרך ההשפעה נעשה חושך. דווקא משום שהיא רוצה להשפיע, מסתלקים האורות, ונעשה חושך.
זה החלק של הנברא, השותפות שלו, לבוא אל פרעה. אנחנו צריכים לגשת כדי למשות את עצמנו ולהביא את הגאולה. לא לתת תוקף לקליפה כאילו יש לה כוח משלה. להבין שמי שנותן לה את הכוח זה אנחנו.
צריך לגשת לשם, כי זה לא רק להפקיע את הכוח ממנה, אלא זוהי הגדרת השותפות שלנו.
ככה מתחילה הגאולה, ב"בֹּא אֶל פַּרְעֹה".
