פרשות השבוע
חקת
פרה אדומה כמאפשרת טהרה
חֻקַּת
חקת היא פרשה של פרידות והתחלות חדשות. פרידה ממרים ואהרון, פרידה מהיכולות של משה, בגלל שהתמיכה שלו, משולש ההנהגה מתפרק כדי להעבירו או לטעת את האחריות בישראל והביטוי של קבלת האחריות היא "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" (במדבר כא, יז). הוא שר, ומסוגל לספר את הסיפור של עצמו. הפרידה הזו היא בתוך המסגרת של פרה אדומה, בתוך הטהרה. ההסתלקות שלהם מאפשרת את הטהרה, גם את ההבדלה של הטהרה, של הסוטה שמחפשת. הכלי שמחפש את המקום שהיא תהיה מסוגלת לבאר את המציאות, לבאר את התורה. למשוך חזרה את הנוכחות של השכינה, כדי להיות מסוגלת להשיג את התזונה שתאפשר לה את הצמיחה שלה למערכת הנשמות. היא צריכה את הפרה האדומה כדי להגדיר את עצמה ככלי נאמן.
האפר של פרה אדומה משמש אותנו בתוך המים של הסוטה, שקובעים את מעמדה, את השייכות שלה, או את אי השייכות שלה שמבקשת תיקון. זה עומד מול הטהרה מהמוות וגם המגע עם זה מטמא אותנו במוות, מעין מגע כפול שמחזיק שני הפכים. שני ההפכים האלה, אם אנחנו מצליחים להחזיק אותם, זו התחלה של התקרבות אל הרוח של המשיח. במבנה של תיקוני הפנים, גם של אריך אנפין, גם של זעיר אנפין וגם של המלכות, יש משתי העיניים את האף, אמנם בשתי העיניים יש ימין ושמאל אבל באף יש באחד, כמו בקו אמצעי, גם ימין וגם שמאל. ההתעסקות ברוחו של משיח, שזה רוח אלוהים מרחפת על פני המים, היא התעסקות בחוטם, ביכולת להריח, להרים אל המוח, אל המוחין, אל צורת החשיבה שלנו, את התיקון שיאפשר לעליון להריח בנו, שיאפשר את הקשר אלינו.
זה מאוד שייך לסוג הטהרה, סוג ההמרה שיש בשריפה של אפר הפרה. במה אנחנו מצרפים לזה את הגבוה והנמוך, את הארז והאזוב, את כל מערכות ההיפוך למקום אחד. יש את עניין הבאר שהלך עם מרים, ומסתלק עם הסתלקותה, מסתלק עם ההנהגה שלה ונוחת חזרה כמו אחריות שלנו. אמנם נאמר בסוף ספר דברים, "...הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה…" (דברים א,ה), אבל עצם הביאור שייך לבאר, שהיא מלכתחילה, מראשית הסיפור של בירור הנשמות, המקום של המפגש, של אפשרות הזיווג, הבירור של ישראל את עצמו, אבל תמיד ביחס לאומות העולם. מה שיעקב פוגש על הבאר, מה שמשה פוגש על הבאר וגם בחיפוש של אליעזר עבור כלה ליצחק, זה קורה על הבאר. הבאר היא מקום שאנחנו מעלים בו את המים, אור חוזר שנותן לבוש וביאור לצעד הבא של עצמנו ביחס לעליון.
להמשך לימוד צפו בסרטון
עלי באר ענו לה
שאלת חבר: מה פירוש הפסוק "...עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא,יז)?
תשובת הרבה: תמוז הוא סימון של גבול, של היפוך. בתמוז נאמר "תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן…" (איכה, ד,כב), וכן נאמר "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג,כא). תם, תמה תקופה מסוימת, זה בדיוק המקום של פרשת חוקת. תמה התקופה, הדור הזה, דור המדבר, הולך להעלם, ועכשיו אנחנו עומדים על סף הכניסה לארץ ישראל.
מה קורה שם? ההנהגה מסתלקת וישראל לוקחים את ההנהגה על עצמם. זה מתבטא בשירה הזו 'עלי באר ענו לה'. כשאנחנו מתאספים מסביב לביאור המשותף לנו, כמלכות, כשכינה, אנחנו מבקשים את החסדים לעלות ולהענות, שיהיה קשר של ענית תפילה.
אנחנו מכירים בתולדות שבאר משמעותה ביאור, שהאפשרות שלו נחקקה על ידי האבות. הם אפשרו לנו לקחת, על הסף הזה, את האחריות. הם הטביעו בנו את האפשרויות האלה, שכרגע אנחנו יכולים לבטא אותן, אחרי שהדור הגדול של מרים, משה ואהרון הסתלק מאיתנו.
זו שירת העצמאות של ישראל. זה תיקון על המרגלים, תיקון על קורח, תיקון על הכל. הם עומדים באותו רגע ושרים את הזהות שלהם. הם שרים גם את הזהות של האחריות שלהם כלפי אדום ואת האחריות שלהם בתוך העבודה, וגם על המתנה של התורה שקיבלו מההארה הזו של החסדים, נחליאל, זו שתשים אותם בשני מצבים בבמות ובגיא.
הם מקבלים זאת על עצמם. הם שרים את תהליך העבודה, את תהליך התיקון, וגם את כל המלחמה שלהם עם הרצונות לקבל, עם העמים מסביב, שמתחילה בפרשה זו.כל אלה שייכים בעצם לתולדות שלהם, לתפקיד שלהם.
ש: מעניין שבערבית ענו לה זה רנו לה, תשירו לה.
ת: אכן, תשירו לה משמעותו תראו אותה, תראו את יופייה, תראו שאני לא שחרחורת, שאני נאוה. זה מין רגע של השראה מאוד גדולה. זה לא משה שר ונותן את הטון, אלא ישראל שר. ישראל, זה כבר הגדלות שלו, שבתוכה יש יכולת לקבל את הקטנות, את הנפילה, את העליה, את המשימה ואת הזהות של לקרוא לחסדים מלמטה, שזה התפקיד של ישראל. דווקא אחרי הסתלקותם של מרים ואהרון. כי בעצם הם כמו הפרה האדומה, הם מטהרים בהסתלקותם את ישראל. זה קורה לנו בכל פעם, גם בהסתלקותו של יעקב וגם בהסתלקות שרה. זה הרשימו שההסתלקות הזו משאירה, האור שהיה איתנו הסתלק אבל הוא משאיר את הרושם שלו, את היכולת שלו. הוא משאיר את המורשת שלו כדי שנוכל להפנים אותה. לכן תמוז וחוקת מאוד קשורים, זה רגע ההיפוך.
משמעות הכפרה בפרה אדומה
הפרשה דנה במצוות פרה אדומה, למה צריך לקחת פרה אדומה, ומה יש בה. יש בפרה אדומה את היכולת לפריה ורביה, והיא אדומה כי יש לה את הכוח של בינה. לכן היא תמיד מתחברת בתפיסות משיחיות. החיפוש הנפוץ בישראל אחר פרה אדומה מונע מכך שעצם הכפרה הזו של הפרה, לא נובע באמת מהיות הפרה אדומה או לא, אלא ממציאות נפשית של צורך בכפרה.
מהו תפקיד הכפרה?
ישנם שלושה מצבים, שמתוך ההבנה של ההחטאה שלנו ושל חוסר ההרגש, מאפשרים התקרבות. התנאי הראשון הוא כפרה, אחר כך יש סליחה ומחילה. אלה שלושת המרכיבים של יום הכיפורים, החיבור של הכיפורים, של האופן שבו העליון, בינה, מסייע לתחתון. כאשר יש הכרה של חטא, הפעולה האינסטינקטיבית הראשונה היא לעקוף, לא לעמוד פנים מול פנים מול מי שחטאו בפניו, לא להיפגש עמו. החוטא מעלים את עצמו ממבטו, מאחר ואיננו יודע איך לעמוד מולו לאחר העוול שעשה. הכפרה מייצרת סביבה שמצד אחד משאירה לחוטא את התודעה ומצד שני מאפשרת לו לגשת אל מי שחטא כלפיו, לבקש את קרבתו, זו המשמעות של כפרה.
כלומר, אם פרה אדומה מכפרת על חטא העגל, היא דורשת שנדע את האופן שבו הרצון לקבל שלנו פועל כמו קליפה ועדיין היא מאפשרת לנו לגשת כדי לבקש את הסליחה והמחילה. זה נותן רשות לישראל להבין את הנטיה שלהם לעבודה זרה, אבל גם נכונות להתקרב, כלומר, אנו מוכנים לעמוד למבחן ליד אשת חייל, כדי להידמות לה ולקבל את תכונותיה ועם זאת להסתכן בכך שאנו נזרק. יש משהו שמכסה, כפרה היא כיסוי. נתנו לישראל את הפרה האדומה שהיא מין כיסוי שאומר שאנחנו יכולים להתקרב לעליון למרות הנטיות האלה שלנו, למרות החטא. וכך אנחנו נטהרים, זו כוונת הטהרה.
