דְּבָרִים

בפרשת ואתחנן לעומת פרשת דברים יש משהו שהוא בין סיפור לשירה, בין האופן שבו משה מספר בפרשת דברים את הסיפור של ישראל לעצמם והאופן שבו הוא מלמד אותם להתפלל. אחד הפירושים לפסוק "...אַתָּה הַחִלּוֹתָ…" (דברים ג,כד), שמופיע בפרשה אומר ״אתה הבורא או השכינה שריתם באופן כזה שביקש ממני תפילה״.  עקרון התפילה הוא שאין אדם יכול להתפלל, אלא אם כן התפללו עליו מלמעלה. כלומר, נפתחה לו אפשרות התפילה. כשמבקשים ממשה לסיים את תפילתו, מוסבר לו שהאופן שבו הוא מתפלל אל מול ישראל מלמד אותם להתפלל. "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם…" (דברים כז,ט), מה לשמוע? מהו העניין של היום? היום,  פירושו בהארה הזאת. ישראל צריך להיות מסוגל לעלות את התפילה הזאת של ההיפוך, של החושך לאור, של המר למתוק.

הסכת ושמע ישראל היום שם אותנו בין פרשת דברים לפרשת ואתחנן, בין המלחמה לבין ההגדרה, קריאת הזהות של ישראל, שהיא שמע ישראל, שמופיעה בפרשת ואתחנן, וכל התפילות שנולדות ממנה. בפרשת ואתחנן, בחודש אב, משמיע משה לישראל את התפקיד שלהם ואת האופן שבו הם יצטרכו לחפש את ישראל סבא כדי להפוך ולהעניק לעולם את כל התפיסה שהיא אחד, את היכולת והתודעה הזו. מעבר לזה הסכת ושמע הוא גם התיקון של השמיעה, התיקון של החשיבות של הכלי, של הצורך והרצון, שהוא בעיקר טהרה, טהרת הלב.

להמשך לימוד צפו בסרטון