פרשות השבוע
כי־תצא
כי תצא למלחמה על נשמתך - פרשת כי תצא על פי הקבלה
פָּרָשַׁת כִּי־תֵצֵא - הנשמה שבויה בידי הרצון לקבל
שאלת חבר: איפה אני מוצא את העבודה של ישראל מול הערך של פדיון שבויים בתוך עצמי? כי אני יכול לעשות עבודה ועדיין להיות מתוסכל מזה שמדינת ישראל לא עושה את העבודה
תשובת הרבה: כי הנשמה שלך שבויה בידי הרצון לקבל, שלא חושב שהיא מספיק חשובה כדי להשקיע בה משהו, וכשהוא כבר משקיע אז הוא חושב שמגיע לו פרסים על כך, ואם אפשר גם הצטיינויות ושיסדרו לו כיסא בגן עדן, כמו שסבא שלי היה אומר.
נשמתך היא מה שנמצא בשבי אצלך, לכן אתה צריך לצאת למלחמה. קראנו את זה בפרשה הזו כי תצא. תצא למלחמה. על מי? על אותה נשמה. במקרה הטוב אנחנו מסכימים שמישהו יחזיר לנו אותה, אבל שאני באמת אעשה מאמץ בשביל זה? כלומר שזה יהיה הערך העליון של חיי? אם תחליט שזה הערך העליון של חייך וזו תהיה החלטה של עוד כמה פרטים, שהם לא פרטים, אלא חלק מכלל, לא תהיה שאלה בכלל.
שאלת חבר: אבל המאמץ צריך להיעשות בתוך הלימוד.
תשובת הרבה: המאמץ הוא כוח שונה מתפיסת הטבע שלך. אני צריכה ליצור טבע אחר של סביבה. להגיע לתוכה כדי בכלל לגבש את החשיבות של זה. הכל שייך לרצון לקבל, כי זו הסביבה. אני לא יכולה להימלט ממנה. אף אחד לא יכול. אז מה אני עשיתי? עשיתי סביבה חדשה. בנינו יחד סביבה חדשה שקוראים לה קבוצה, שבתוכה יכול להתרחש לימוד ושבתוכה יש השפעה שמאפשרת, ונותנת לי את הכוח להחשיב ולו לחמש דקות, או לשעה וחצי את הנשמה שלי כמשהו שאולי כדאי לחשוב עליו ואפשר להשקיע בו. כמשהו שיש לו ערך והוא קשור לזהות שלי האמיתית יותר מאשר כל דבר אחר.
תהליך היִבּוּם הוא ערבות הנשמה להמשכיות של אחיה
כתוב בגמר תיקון על התקיעה ביְבִמְתּוֹ. לא כתוב באשתו או בזוגתו, אלא ביבמתו. כלומר יש תהליך שמאוד מדגיש את מערכת היחסים עם הנשמות. את תהליך היִבּוּם.
התהליך אומר שלכל נשמה יש ערבות כלפי נשמת ההמשכיות של אחיה כי יבום זה לא המשכיות ישירה אלא האופן שבו אתה תומך וערב להמשכיות של אחיך, לזה שתמצא את הכלי של אישתו. בתוך הכלי החדש, הרחם הזה, יתרוצצו שלוש נשמות, האח, הנשמה החדשה ונשמת הילוד. היכולת להגיע לזיווג ׳שלא יחזיר אותנו לכיסלנו׳ שייך לערבות הזו, לאחריות שיש לנשמה כלפי נשמה אחרת.
