מִקֵּץ

הכרחיות השבירה כדי שתהיה השתלמות ויציאה לאור של רצון הבורא הוא עניין שקשור לפרשת מקץ באופן שבו יעקב רואה שיש שבר במצרים. כל האירועים של מערכת התולדות של משפחת יעקב, ישראל, מכינים אותה לשבירה ולירידה לגלות, כדי שמשהו בעל משמעות אוניברסלית יוכל להתהוות.

אנחנו עוסקים בפרשה שיש בה לכאורה את סיפורו של יוסף. עלייתו מהבור, מהכלא, אחרי שנתיים של שהייה שהיא החניכה שלו לאופן שבו אמונה צריכה להתבטא; על מה אנחנו צריכים להביט כשאנחנו מצפים לישועה או למהלך של הגילוי של יעוד נשמתנו.

אנחנו מגלים את מצרים החולמת. מצרים החולמת זה פרעה. החלימה של פרעה קשורה לעמידתו בתוך היאור, בתוך האור, בתוך השורשים הגבוהים של האופן שבו כל מצרים תעמוד למבחן ביחס ליציאת מצרים, וביחס לשאלה האם חלק ממצרים יכול להפוך להיות ישראל.

בפרשה יש לנו כל מיני סימנים, בעיקר על מה שמתחיל את ׳בראשית׳ ונבחן כבעיית האחים- האחווה, האחריות והערבות ההדדית, היכולת של הנשמות לחזור לאחווה. הביטוי של זה הוא האופן שבו אחים מסתדרים בתורה, או בעיקר האופן שבו אחים לא מסתדרים בתורה. איך כל דור מגלה את הצורך בשיח, את התלות ההדדית, את זה שהיעוד של כל נשמה לא יכול להיות נפרד מהמרקם של האחווה.

העניין של המפגש המחודש של יוסף ואחיו הוא תיקון היסוד עם כל מה שמאחה את הגוף השלם. ההיבט הזה מאוד שייך לזמן שלנו, לישראל, ולתפיסה של ישראל אצל אומות העולם.

להמשך לימוד צפו בסרטון