פרשות השבוע
משפטים
מִשְׁפָּטִים
ההרגש במשפטי נשמות הוא קשה לתפיסה, קרוב רחוק, משום שההגדרה ההתחלתית של מצב הנשמה היא עבדות ושעבוד. השעבוד נכפה על ישראל ׳הר כגיגית׳ כמו התורה, ובכך מבטיח את קיומה של הברית. במצב בו נשמות רוצות להסתלק לשורשן, כופים עליהן. המלאכים מחזירים ומעמידים אותן.
הכפייה הזאת היא המשפט שלהן והשעבוד שלהן אל הגוף - הרצון לקבל, אל התכלית ואל האמצעי של תיקון הבריאה. השעבוד ועצם העבדות הופך להיות תנאי המאפשר את תחילת מערכת היחסים עם הרצון של העליון, האינסוף.
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א) הבירור מתחיל בפסוק זה, בפני מי שהיה עד במעמד הר סיני ונכפתה עליו פעולת אור שיש לה מבנה של תרי"ג חיבורים (613 מצוות התורה) המאפשרים צמיחה של אותם תרי"ג איברי נשמה.
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"- בהגדרת העבד, העיבוד, יש את היכולת והרשות לעשות את המעבר. "שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"- כל המערכת היא של שיתא אלפי שני, ביחסי שש-שבע. מערכת שמכינה את האפשרות של החירות.
נאמר על התורה, "אל תקרי חָרוּת אלא חירות, שנעשה להם חירות ממלאך המוות". השעבוד הוא האופן שבו אנחנו מציעים את עצמנו לחקיקה של האורות. הם חוקקים בנו את המוכנות לעבד אותם בתוך עצמנו- להשתעבד להם, לשרת אותם, ולעבוד עבורם. האורות האלו מחלצים אותנו מהזמן ומעבירים אותנו אל הנצחיות.
כל המערכת של בעל ואשה, כלי ואור, מוצפנת בתוך פרשת משפטים. חשוב לראות את הקשר שבין כפיית התורה אל שעבוד הנשמה המוחזרת בכוח אל קשר עם הרצון לקבל, הגוף. זוהר משפטים לא מתחיל ב"בוא וראה". המשמעות היא שזו פתיחה חדשה, שהזוהר אפשרות לתפיסה חדשה של הקשר בין התורה לנשמות.
זוהר משפטים א'
א) פתח ר' שמעון ואמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, תרגום ואלין דיניא דתסדר קדמיהון. אלין אינון סדורין דגלגולא, דינין דנשמתין, דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשיה.
פירוש הסולם
א) פתח ר' שמעון ואמר, ואלה זו תוספת על הגילויים של מתן תורה במיוחד אחרי ההוראה על המזבח שזה תיקון המלכות. המשפטים אשר תשים לפניהם, אלו הם סדרים של גלגול, כי משפטים פירושו דינים, סדר הדין של הנשמות הוא האופן שבו המשפט מתנהל, האופן שבו השפה של החוק מוצבת דהיינו דינים של נשמות החוזרות ומתגלגלות לעוה"ז הנדונות כל אחת ואחת לפי עונשה.
להמשך לימוד צפו בסרטון
המשמעות של עונש
אנחנו צריכים לדון במשמעות של עונש בהקשר של הנשמות. המקור בזהר אומר: "...ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אלו הם סדרים של גלגול, כי משפטים פירושו דינים של נשמות, החוזרות ומתגלגלות לעוה"ז, הנידונות כל אחת ואחת לפי עונשה" (זהר משפטים, א). מדוע לא כתוב, הנידונות כל אחת ואחת לפי זכותה? מדוע הבסיס של סדר הדין הוא עונש?
עונש, שלא כמו נקמה, מאפשר המשכיות. עונש אומר שאי אפשר לתקן כל דבר שנעשה, אבל אם נשמה לוקחת על עצמה את האחריות שלא לפעול כך שוב, אפשר להמשיך את הגלגול, את המסע. בעונש יש הסדרה של התקווה, של העתיד.
משפטים פירושם סדרים של גלגול. עצם הגלגול הוא האופן שבו הנשמה לוקחת על עצמה את האחריות על מה שהיא לא הצליחה להשלים, כדי שתינתן לה המשכיות.
עונש הוא מושג שנוכס מאוד על ידי הגשמיות, אבל שייך ליחסים בין משהו שחרות וחקוק בתוך הנשמה לבין היכולת שלה לשחרר את זה, להוציא מהכח אל הפועל, לבנות מציאות חדשה. רק ממציאות של עיבוד האור, של עבדות ושירות, אפשר לצאת לחירות שיש לה תוקף של מציאות חדשה.
שאלת חברה: למה זה מוגדר כעונש אם הנשמה לא ביצעה עבירה?
תשובת הרבה: עונש צריך להיתפס כפעולה שבה אני מגביל אותך על מנת שתוכל להמשיך. זה שאנשים חושבים שעונש זה להכניס מישהו לחדר סגור לחמישים שנה, זה הפרימיטיביות שלנו. כי אין בה אפשרות של שיקום או המשכיות. עונש בבסיסו, בשורש הרוחני שלו הוא יכולת התנועה, זה שינוע. זה בא מיכולתו של האדם לנוע הלאה. כשהאדם זז בתוך תחומים שאינו יכול לנוע בהם, והעליון עושה לו שביל, הגבלה, שדווקא בו ינוע.
ש: השורש של הנשמה הוא פסיבי?
ת: השורש שלה כשהיא נקודה בעולמה, הוא פסיבי. כשהיא יורדת למטה היא מקבלת כושר תנועה. היא יכולה לגייס את הגוף לנוע בתוך הנתיבים. בל״ב נתיבי התורה או החכמה, בזמן שקודם לכן, לא הגוף ולא היא יכלו לנוע בתוך זה. אם היא לא הייתה יורדת למטה היא לא הייתה מקבלת את כושר העליה, את כושר התנועה, כי כשהיא היתה בשורשה היא נקודה בעולמה. דווקא השעבוד הופך להיות הכח שלה. הוא מרגיש לנשמה כמו עונש, כמו הגבלה, כי בתור נקודה אין לה הבחנה ואין לה גבולות וגם אין לה הכרה. בכדי להשיג את חירותה הנשמה צריכה את ההגבלה של הגוף.
אין חירות ממלאך המוות אם אין שיעבוד. כמו שאין אפשרות של ישראל לקבל תורה אם לא כופים אותם.
