פרשת נֹחַ

פרשת נח מדברת על האופן שבו כשהאנושות עמדה למשפט, כאשר "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס…" (בראשית ו,יג), למי שהייתה לו השגה או יחס של קביעות, שהצליח לשמר איזשהו קשר, ניתנו הוראות לבניית תיבה. גם בשעה זו ניתנות לנו, לכל האנושות, הוראות של בניית תיבה. 

תיבה בעברית היא גם מילה, שבוראת עולם. עולם שבו אנחנו יכולים להיאבק בכל הכוחות, בכור ההיתוך הזה של הבריאה שהוא מים שעולים מלמטה ומלמעלה. התיבה היא מערכת שמאפשרת לנו לנווט בתוך הכוחות האלה. יש לה מבנה מאוד מובהק של שלושה מצבים או של שלוש קומות. האופן שבו נפתח הצוהר הוא האופן שבו אנחנו פותחים את עצמנו לאור, מייצגים מַעֲבָר. 

בסוף הפרשה, בדור הַפְּלַגָּה, מדובר על כך שמרכז הקשר עם העליון הוא השפה, ומדובר על האופן שבו האנושות נופלת מהשימוש הנכון בשפה, שהיתה שפת קודש. זו לא היתה בהכרח עברית, אבל זו היתה שפה שהיה לה את הכוח לברוא מציאות ומאז אנחנו באשליה שאנחנו יכולים לברוא מציאות. את האשליה הזו, הניצול של הכוח של השפה, הבורא מפרק. רק כוונה מאוד מיוחדת, שהיא בהתאמה לכוונה של הבריאה תוכל להרכיב אותה מחדש, וגם אז השיח והתפילה, האפשרות לעמוד מול הבורא עם אותה שפה, מותנית בעמידה למשפט. 

תמיד יש ירידה והתפשטות של האור ואיך אנחנו עומדים מולו. אלה הם השורשים של התפילה. לכן כשהבעל שם טוב מדבר על הפרשה הזו הוא מדבר על עמוד התפילה, על מה שנברא מלידת הנשמות. אם אנחנו מבינים את מצב האדם דרך פרשת נח ואת האפשרות שנולדה מתוך הרגעים הקשים ביותר של הכישלון האנושי, אז כמו בכל בריאה, מתוך הכישלון העמוק ביותר נולדת אפשרות שאי אפשר היה להעלות אותה על הדעת קודם. 

המבנה של התיבה, הוא כמו שאומר הבעל שם טוב, היכולת לכלול עולמות נשמות ואלוהות במבנה אחד של קומות. היכולת הזו, בתוך מערך של שיח וקשר, גם לברר את עצמך, גם לברר את הפסולת החוצה, וגם לקבל הטבעה גנטית רוחנית חדשה, נולדת בפרשה הקשה ביותר מבחינת מערכת יחסים שבין הבורא לנבראיו בעלי התודעה. 

בפרשת נח נולד הביטוי הראשון של צדיק, הביטוי הראשון של העבודה. חנוך שקודם לו הוא תודעה אנושית שמתהלכת עם הבורא, ויש לה הרכב תודעתי כמעט טבעי של קשר, של מחשבה. לכן היא נלקחת מיד ויש לה תפקיד מאוד משמעותי בתיקון השכינה, בעיקר בתיקון הנוקבא, אבל עדיין מדובר ביצור כלאיים בין מלאך לאדם. היצור האנושי מתחיל מעולם עשיה, ואיתו אנחנו מקבלים את התפילה והצדיק, היכולת להצדיק, גם בתוך הפרשה הכל כך קשה הזו של כמעט בריאה מחדש על ידי המים, שמייצגים את החסד, שהוא השופט החמור ביותר של אנושות. 

למה המים נבחרו להיות המייצגים של המשפט? למה חסד נבחר להיות האיכות השופטת את האנושות? זה יכול היה להיות אש, רעידות אדמה, או כל מיני צורות שמביאות לפירוק הצורה הקיימת. מים אנחנו מקבלים גם מלמטה וגם מלמעלה. זה גם אומר שהתיבה או התפילה היא מקום המפגש בין הכוחות התחתונים של החסד עם הכוחות העליונים. בטקסט המבול מתחיל מלמטה.

לנח, האפשרות הזו שמופיעה בסיפור האנושי, יש קודם כל תולדות של שם חם ויפת שמעצבות אותו. פרשת בראשית מסתיימת במניין השנים המופלגות שחי כל אדם, והן מתחלקות עד הרגע שבו הוא נותן תולדות ומאז עד רגע פטירתו מהעולם. תולדות הן פרי ההמשכיות, לא בהכרח ילדים פיזיים גשמיים אלא משהו שמקדם את התפיסה האנושית של מקומה ותפקידה בתוך הבריאה. במיוחד בנח עם ילודת שלושת הקווים.

להמשך לימוד פרשת נח לפי הקבלה צפו בסרטון