פָּרָשַׁת נִצָּבִים - הברית מתקיימת בתוך מסעה של הנשמה על כל גלגוליה

פרשת ניצבים קוראת למי ששומע, לייצג את כל שושלת הנשמות שהיו ושיהיו. זו ברית ברגע מסוים בתוך מסעה של הנשמה על כל גלגוליה. יש משהו בקשר בין ראש השנה לפרשת ניצבים, גלגול הוא למעשה התחדשות הלבוש, התחדשות ההתנסות שעוברת עלינו מבריאת האדם הראשון, שהוא בבחינת ראש השנה.  אנחנו מלווים את הבריאה מחדש של הסביבה. הסביבה של העולמות, של השנה, של המלכות, על כל האורות שעל מלכות צריכה לחזור וְלִשְׁנוֹת אותם.  

במדבר, על סף הכניסה לארץ ישראל,  יש דיבור אל הנוכחים. ישנה הקריאה לקבל על עצמם תודעה שנפרסת מאדם הראשון על כל גלגוליה, והאופן שבו היא נשברה לרסיסי נשמות: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.  כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (דברים כט, יג--טו).

זה דור שלא ידע שהוא יָשָׁב בארץ מצרים אבל נאמר לו שנשמתו יודעת. יותר מזה, עליו לזכור את כל הגלגולים ואת כל מה שעבר ויעבור עליו בעתיד, כולל הגלויות והגאולות. זו קריאה אל נוכחות הנשמה כולה, על כל מסעה לאורך כל שיתא אלפי שני. זה מפגש של עתיד ועבר בתוך נשמה מסוימת,  שמראה לנו שהזהות שלנו צריכה לכלול בתוכה.   

נקודות הסף של המפגש בין הדורות בתוך נשמה ותודעה נשמתית אחת, היא מה שמוביל אותנו בפרשת תצוה אל הזימון של ראש השנה.  זו הכנה של מפגש מיתי בין מתי מדבר לחבורת הזוהר. אנשי המדבר אלו נשמות שיש להם תודעה של עבודה בתוך מצב של מדבר ולומדות לעבוד במקום שאין בו ישוב. במובן הזה אנשי המדבר קרובים מאוד להכרה של מצב צמצום א' כשטבעה של המנעולא הוא לסלק את האורות, משום שהיא לא מסכימה לקבל אורות בתוך רצון לקבל לא מתוקן.

מצב צמצום ב' הוא מצב שבו מלכות מוצאת לעצמה מקום. זה נקרא "מקום ישוב" משום שבו האורות יכולים להתיישב. מה שלא יכלו אחרי צמצום א'. בצמצום ב' מלכות מקבלת על עצמה את תכונות בינה, היא נסתרת תחת כנפי בינה, ואז האורות יכולים להתיישב.  מקום ישוב האורות נקרא פרסא, או לענייננו, "נקודה ד'ישובא". מלכות עצמה נקראת 'נקודה דאמצעיתא' והיא מציינת את העולם הזה.  העבודה שלנו היא להגיע לפרסא, לנקודה ד'ישובא, למקום החיבור שבין עולמות ד'פרודא לעולם אצילות. 

ניתן להבחין במפגש בין תודעות נשמתיות שעובדות מתוך העדר, מנקודה דאמצעיתא, לבין נשמות חבורת הזוהר שעובדות בתוך תיקון בשלושה קווים. מקום המפגש שלהם, בין מקום ישוב למקום מדבר, על שפת המדבר. 

הם בורחים מן המדבר בתשרי, בזמן שהדינים מתחזקים, ועוברים לנקודה ד'ישובא, על מנת לאגור דעת, כוחות ואפשרויות מבינה, ולחזור ולחיות שם. במושגים שלנו, זה דור אחרון שנפגש עם דור המדבר והאופן שבו הדור שלנו  נפגש עם ההעדר של המדבר, ושל עצמו, עם כל ההיסטוריה שהוא דחה, לא שמע, עם בגידתו בזהות שלו, הטלת הספק, עם הכפירה בהשגחה. במובן הזה, הפרשה מבטאת באופן חזק את המפגש של הזוהר, שהכין את כל מה שאנחנו לומדים עם דור אחרון, עם עצמנו כנציגי דור המדבר.

להמשך לימוד צפו בסרטון