פרשות השבוע
אמור
פרשת אֱמֹר לפי הקבלה
זוהר אמור קושר את המצווה של הדלקת הנרות עם מצב השכינה. תיקון האש קשור בתיקון השכינה שהוא ׳להקים שכינה מעפרה׳.
זוהר אמור, רעיא מהימנא, יד-כ, פירוש הסולם
"יד) מצוה זו היא שיסדר הכהן בכל יום נרות בבית המקדש. וכבר העמדנו זה בסוד המנורה. והוא סוד כעין של מעלה, משום שאור העליון בשמן המשחה יורד תחילה על ראש כהן העליון, שהוא הג"ר דז״א". על ראש הכהן העליון, משמע שהגילוי יורד קודם כל על אור חכמה, על הג"ר "ואח"כ הוא מדליק ומאיר כל הנרות, דהיינו ספירות המלכות שהם מאורי אש, כי כתוב, כשמן הטוב על הראש וגו׳. וכתוב כי שמן משחת אלהיו עליו וגו׳. וע״כ ניתנה רשות אל הכהן בלבד, שיסדר הנרות להדליקם בכל יום ב' פעמים, כנגד הארת היחוד שהוא ב' פעמים, וקורבן התמיד שהוא בכל יום ב' פעמים. והכל צריך. טו) ועל ידי הכהן מאירים הנרות בכל, למעלה ולמטה". בדומה, הסתלקותו של רשב"י עם האש היא מה שיורד כגילוי ומה שהוא מעלה חזרה, זה מעין חיבור של הדלקת ההשגה. "לשמוח בשמחה, ושתמצא השמחה בכל הצדדים. דהיינו בימין ובשמאל, בהדלקת הנרות. כי שנים אלו הם על ידי הכהן להימצא שמחה בכל הצדדים, ואלו הם, הדלקת הנרות וקטורת." רשב"י אומר שכל חייו הוא נקשר בכתר אחר, כלומר שכל הקיום שלו הפך להיות קטורת, כלומר הוא המיר את הקיום שלו לקשר. "וכבר העמדנו, שמן וקטורת ישמח לב. טז) ולאחותו הבתולה הקרובה אליו וגו׳: מה כתוב למעלה מזה, כי אם לשארו הקרוב אליו וגו׳. ר׳ אבא פתח, מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו׳. מי זה בא מאדום, היינו כי עתיד הקב"ה להתלבש בלבושי נקם על אדום, על שהחריבו ביתו, ושרפו היכלו, והגלו לכנסת ישראל בין העמים, ויעשה להם נקמת עולמים, עד שימצאו כל הרים מהרי העולם מלאים מהרוגי העמים, ויקרא כל עוף השמים עליהם לאכול מפגריהם. וכל חיות השדה יזונו מהם י"ב חודשים." כלומר, מעין עיבור. "ועוף השמיים שבע שנים, עד שלא תסבול הארץ הניוול שלהם. ז״ש הכתוב, כי זבח ליהוה בבצרה, וטבח גדול בארץ אדום. עד שלבושי נקם האלו יטמאו מההרוגים, ז״ש, בכל מלבושי אגאלתי. יז) חמוץ בגדים מבצרה: משום שמבצרה יצאו גדודי העולם לצבוא על ירושלים, והם התחילו לשרוף את ההיכל, ובני אדום מהרסים החומות ועקרו אבני היסוד. ז״ש זכור ה׳ לבני אדום וגו׳ האומרים ערו ערו עד היסוד בה." אחרי שהם עקרו נאמר "יח) זה הדור בלבושו: היינו באלה לבושי נקם" זהו האופן שבו בינה מקימה את המערך של דרך הדינים "שעתיד להלביש. צועה ברוב כחו מהו צועה. היינו משבר, כמ"ש עמים תחתיך יפלו וגו', אמרו ישראל לישעיה, מי הוא זה שיעשה כל כך. פתח ואמר, אני מדבר בצדקה, אותו, שהוא רב להושיע. אותו שכתוב בו, אוהב צדקה ומשפט. והוא צדקה ממש, דהיינו המלכות שנקראת צדקה. והוא רב להושיע. יט) וכל כך למה. הוא משום שגרמו לכנסת ישראל כלומר לשכינה שתהיה שוכבת לעפר בגלות, וליפול לארץ. כמ״ש נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ומשום זה הקב"ה ילבש עליהם לבושי נקם, לטמא אותם ברוב ההרוגים. שכתוב, וכל מלבושי אגאלתי. כ) וכל כך למה. הוא כי כתוב, ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש, שהיא השכינה הקדושה שהיא אחותו דזֿ״א, שאינה חלקו של עשו, ולא היתה בגורלו של ההוא שכתוב בו, איש יודע ציד איש שדה, לה יטמא. היינו בשבילה יטמא, באלו לבושי נקם העתידים להיטמא בין אלו ההמונים ההרוגים הנ״ל המסתלקים שמתו, אבי אבות הטומאה, וע״כ כתוב, לה יטמא, בשבילה, בשביל שהיא שוכבת בגלות לעפר, והוא רוצה להקימה. ז״ש קומי אורי כי בא אורך." כל עניין ההדלקה קשור בהקמה של השכינה, מהסילוק שהוא ירידה עד המקום התחתון ביותר שנקרא פשוטי העם, כדי להרים אותו חזרה. זה כל המהלך.
להמשך לימוד צפו בסרטון
הקשר בין הדלקת הנרות לל"ג בעומר ואש התמיד
שאלת חברה: מה הקשר בין הדלקת הנרות של הכהן להסתלקות של רשב"י?
תשובת הרבה: אני מדברת על העניין של האש, על הצורות שבהן האש מופיעה, איפה היא מופיעה בצורה רתומה? בהתחלה היא מבטאת את הסמכות של רשב״י אם להיכנס או לא להיכנס. בהמשך האש מתבטלת בגלל שביום המוות אין כוח ואין סמכות. גם הבעל שם טוב אומר שביום המוות השעונים שלו נעמדים, הוא מבקש משהו ולא מביאים לו. כך גם רשב"י בא בטענות שהאש בטלה מכיוון שהיא הייתה אש הגנה. עם הסתלקותו של רשב״י נדלקת אש חדשה, ׳אש התמיד׳. 'אש התמיד' נקשרת למה שיש בבית המקדש, אש הממירה אותנו למצב של נצחיות.
ש: האם הוא מאפשר בהסתלקות שלו את נקודת החיבור של כל נשמה?
ת: הוא מאפשר את החיבור של כל הנשמות מלמטה למעלה, הנשמה שלו היא החוט המקשר שיוצר את השיתוף בין תחתון לעליון, הוא מעיד על עצמו והקב"ה וכל הפמליה שלו מגיעים לשמוע וזה מה שיוצר מנח של אחד מול השני.
ש: האם זה יוצר את הצורך הכללי?
ת: אני לא יודעת אם מה שהוא יוצר זה הצורך, הוא יוצר אפשרות, את האפשרות של החיבור. דרך האפשרות של החיבור הוא יוצר את האפשרות של ההשפעה, השפעת התחתון על העליון, במובן של זיהוי מקום ההכרעה ללא סמכין וגם במקום של השיתוף.
פרשת אמור לאור הקבלה - המשמעות של חללה ואלמנה בעבודה
שאלת חברה: להבנתי אסור לנו לעבוד עם תודעה שכבר ניתקה את עצמה מהמקור ואיבדה את פשר החיים. מהן הדרגות, האם אלה דרגות תודעה?
תשובת הרבה: תודעה שאיבדה את פשר החיים נקראת 'חללה'. אם גיליתי שעשיתי שימוש במסך או בכלי מסוים באופנים שנועדו להזין את עצמי, אני לא יכולה להשתמש שוב באותו הכלי. המצב הזה נקרא 'זונה', או 'מזונות', כמו דמותה של רחב הזונה. זהו האופן שבו משתמשים בגוף, ברצון, כדי להזין דברים נפולים או שאינם נכונים. אי אפשר להיכנס לעבודה ולהזין שוב את אותם רצונות וצרכים, צריך לבנות צורך אחר. לכן המושג 'חללה' מתייחס למשמעות.
'אלמנה' הוא עצם היחס שהוביל לסילוק האורות. הרבה פעמים אנשים נופלים בעבודה משום שמייחלים שרק יוחזר להם אותו הרצון ללמוד שהיה להם קודם לכן. זה נקרא שימוש ב'אלמנה' או 'זונה'. אין אנו יכולים לחזור לאותו רצון כי נוצרה יכולת לחדש. זו זכות מאוד גדולה שלא עושים לנו חשבון של חטאים קודמים. נותנים לנו כל פעם להגיע אל העבודה מחדש, בדחף אחר. החשיבות משתנה. נפתח עבורנו דף חדש ונקי. זה חסד מאוד גדול ש"מדלגים" לנו על כל הנפילות, כך שלא ניתן להביא את כל הרצונות שנפלו ולבקש לתקן אותם.
ש: האם כל פעם מחדש אנחנו במצב של בתולה?
ת: בכל הכנעה צריך לאסוף את כל המוליכים העצביים לנקודה חדשה, לגנגליון חדש שמייצר מוליכות חדשה. זו חשיבות הזיכרון, הדחיפות, הצורך וההכרה שאנחנו שוב באים עם אותו יחס שלא מאפשר כניסה ללימוד או לא מסייע לקבוצה כניסה יותר גדולה לעומק. כל הכנעה מייצרת פלטפורמה מחדש. לא בלי יחס למה שהיה, כי תמיד היא עולה מעל הדעת של מה שהיה, אבל היא לא יכולה להשתמש במה שהיה.
