פרשת כִּי תִּשָּׂא לפי הקבלה

בתורה מופיעה נבואה או מעין פרה-פיגורציה לגבי פורים והמגילה. המן של פורים הוא הגיבור הקדום ביותר. שורשו מעץ הדעת טוֹב וָרָע, כמופיע בפסוק "...הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכׇל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (בראשית ג,יא). הגירוש מגן עדן הוא הגדרת הכלי של המן. זו תחילת עיצוב מיקומו של האדם בתוך הבריאה, בתוך מלכות מתוקנת כגן עדן. זו שהעדן, החוכמה, מתפשטת לתוכה. החלקים של הרצון לקבל לעצמי שאינם מתוקנים יופיעו בכל דור ודור, במיוחד ביחס לישראל, על מנת לוודא שישראל הוא בעל זהות עצמית שיודע מי הוא, ואם לא, תפקיד כוחו של המן הוא לעורר את ישראל לזהותו. אסתר היא גיבורת המגילה שעל שמה מכונה מגילת אסתר במשמעות של הסתר אסתיר ככתוב "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כׇּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים לא,יח). הגיבור השלישי, מרדכי, הוא הגיבור של ההכנה, לא במובן הספרותי, אלא במובן של מי שמחזיק את כוח הגבורה הנובע מהעמדה או היכולת למשוך יותר אור חכמה ממה שיש. בחינת הזהות של כוונה של השתוות הצורה או כוונה של העצמי, נבחנת תמיד על אור חוכמה, על הגבורה, על היכולת למשוך יותר, האם אנו אכן משתמשים בה כדי להגביר חסדים, להגביר יחס וקירבה אל הבורא. 

הגדרת מרדכי נובעת מהפרשה, מהאופן שבו מוגדרת הצמידות של קריאת המגילה עם פרשת חטא העגל. מה שמקדים את חטא העגל הוא תפקידו של אהרון, המהלך של בקשת הרחמים והסליחה, תהליכי הטהרה, הגילוי הגדול של שלוש עשרה מידות הרחמים, הגילוי של לוחות שניים, תורה שניה, והשאלה עד היכן האדם יכול להגיע. כשם שמרדכי מכין את אסתר, מכין את המלכות, בונה אותה, כך אנחנו מקבלים הוראות לשאת את הראש שהוא ההנהגה, הכוחות שמנהיגים את המחשבה של ישראל את עצמו. כבר בתחילת הפרשה מטרם החטא, ישראל פודים את עצמם, ׳איש כופר נפשו׳, כמופיע בפסוק "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהֹוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל, יב). אנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה אל המשכן, אל תיקון הנוקבא, תיקון המלכות שהוא תיקון הרצונות לקבל בתוך מבנה עליון בעולמנו שהוא המשכן. 

בפרשה זו מופיע לראשונה עניין כיור הנחושת שבו אנחנו נכנסים למציאות שעניינה רחצה, כמו מִקְוֵה שבו הכהונה נכנסת לטבול כדי להכשיר עצמה למצב הכי קרוב לתורה. זוהי מערכת של הכנה של המשכן, אנחנו צריכים למשוך את המשכן, להכין אותו לתפקידו. זוהי הכנה של אפשרות כהונה, לא רק כהונה של התודעה, אלא כהונה של העולם והאובייקטים שבתוכו. אותם אנחנו צריכים למשוך ולגלות כאמצעי להעביר מהטומאה אל הקדושה. זהו תפקידו של משה, להעניק מכוחו לאהרון ולבניו ובאופן כללי להכשיר כהנים בשם ישראל. 

הגדרת שורש תפקיד מרדכי כהכשרת המלכות לתיקון

"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה" (שמות לב, כב-כה). מדובר על הכשרת העולם. ראש מר דרור, מין תכונה שהיא מור, שיש בה אפשרות של שחרור, מירא דכיא (תרגום בארמית) זהו שורש שמו של מרדכי. תפקידו להכשיר את המלכות עם מבנה שהעליון יכול להיות נוכח בו. אסתר יכולה להיכנס לתוך החצר, היא כמו הכהן הגדול שנכנס פנימה לחצר הפנימית של המלך ומי שמכשיר ואומן אותה הוא הכוח הזה שמכשיר את ישראל כולו כפרט בתוך הכלל. זה הגילוי של פרשת כי תשא, שאין הנשמות יכולות להיתקן כפרט אלא רק ככלל. הדבר מתבטא בהכשרה של אסתר המסוגלת להוציא קריאה שמכנסת את כולם. 

שורש התופעה של מרדכי בתורה מופיע בפרשה זו המכינה את האפשרות. בדיוק כמו שהמגילה מכינה את האפשרות של בנין בית שני, סוף גלות. זוהי ההכנה של כל הכלים והחומרים שישראל ייבאו ממצרים כדי להפוך להיות כלים וכוח לקדושה, להפוך להגדרה עצמית לקדושה, שמקדישים את עצמם למתן חיים או לנצחיות. אסתר היא אפשרות של יציאה מההסתר, של הכרה בהסתר והיכולת של כוחות התודעה הנשמתית האנושית לגלות. כל זה בשורש פרשה זו. אנחנו חיים בתוך הארה גדולה ללא יכולת של כלים. יש לנו ידיעה שאנחנו חיים בתוך הארה גדולה, אך איננו מסוגלים לתפוס אותה ולתת לה תוקף של מציאות בתוך התפיסה שלנו. הפער הזה ענינו לקרוא לנו לעבודה שתבנה בתוכנו את האפשרות הזו בתוך המשכן. 

להמשך לימוד צפו בסרטון