פרשות השבוע
מטות־מסעי
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (במדבר לג, א-ב).
פָּרָשַׁת מַטּוֹת־מַסְעֵי - המסע חזרה אל המוצא, אל השורש
פרשות מטות מסעי עוטפות באמצעי של התאמה, מתחילת פרשת מטות "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה" (במדבר ל, ב) ועד לסיום פרשת מסעי "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר לו, יג). המדבר כולו הופך להיות התאמה אל הדיבור (וידבר) שהופך להיות ריח (יריחו). הדיבור הוא למעשה הלימוד, דיבור שיש לו את הכוח לעשות את ההמרה כדי להפוך לחיבור לעליון. חיבור לאותו מקום ממנו הוענקה תודעת הנשמה שמתאמת אותנו, את הנפש או את המלכות, אל החוכמה.
לא ברור מדוע עניין הנדרים פותח את פרשת מטות כסיכום של ספר במדבר. מה שנתן לנו את כוח הטית הלב הוא כוח הנדר, כוח בינה בעניין זה מופיע דיון בערך הדיבור של הנוקבא. מתי מישהו אחר יכול לקבוע עבורה ומתי היא מקבלת פרצוף עצמאי. מדובר ביחס של הכלים שבינה נותנת למלכות כדי להפוך אותה לעצמאית, לבנות את הנברא ככלי עצמאי, וכשיש לו הכרה או תודעה עצמית, הדיון עובר לעיסוק במסעות. פרשת מסעי נפתחת בתיאור המסע של דור המדבר בפסוק "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, א-ב). משה כותב את השורשים של הדברים, את ההשתלשלות, ממוצא הנשמות בעולם אצילות ׳למסעיהם על פי יהוה׳. מה שקורה בפועל, ׳ואלה מסעיהם למוצאיהם׳, הוא מסע שלהם חזרה אל המוצא, אל השורש.
זהו עיקרון קבוע בקבלה. אם אנחנו לומדים את ההשתלשלות, אז ניתן לעשות מעשה מרכבה ולהתחיל לחפש את הדרך חזרה אל השורש של עצמנו. כידוע, כל תיקון נעשה בשורשו. משום שהחבל השתלשל אלינו אנחנו יכולים לעלות ולקשור את עצמנו באופנים של עבודה בשלושה קווים של כוח בינה. אם אנחנו קושרים את עצמנו, במיוחד בכניסה לארץ ישראל, לכוח בינה, אז הכלים של בינה מאפשרים לעליון לדור וניתנת לנו יכולת. זה ברור שלדור בתוך הגוף או בתוך הרצונות דורש מציאה ומיצוי ענפים, לפיכך מדובר על לגור בתוך מיקום, ולכן זה מטרים את הכניסה לארץ ישראל.
בהמשך מופיעה רשימת המסעות ממקום למקום. ברור שכל מקום הוא מהלך של הֶרְגֵּשׁ, של השגה, תיקון והכרת רע. ׳אלה מסעיהם למוצאיהם׳, איך אנחנו חוזרים לשורש? "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כׇּל מִצְרָיִם. וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהֹוָה בָּהֶם כׇּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהֹוָה שְׁפָטִים. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשׇׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה" (שם ג-ח). ישנן מספר צורות ביטוי של המסע. 'ויסעו ויחנו', 'ויסעו ויעברו בתוך הים המדברה׳ וכן 'וילכו דרך… ויחנו'. מופיע תיאור של כל התחנות בתוך המסע במדבר שהוא כוח החכמה שחוקק את האפשרות של ישראל, לא רק התודעתית אלא גם המנטלית, כדי שבהמשך ישראל יוכלו לסמן גם את הגבולות.
הגבולות הם טריטוריה רוחנית. אלה לא גבולות ממשיים שאנחנו יכולים להתייחס אליהם ולהצמיד אותם למפה פיזית, אלא ניתן להצמידם למפה של מסע בתוך העולמות. מסע בתוך המצבים שמבוררים לנו, שעושים את הגבול שהיא גם ה-ו' של תחילת פרשת במדבר (׳וידבר׳) שסוגרת את ה-ב' של תחילת פרשת בראשית ועושה עיבור. כך יוצא הדיבור של ספר דברים שמסכם את הכל ויוצר את האפשרות של עיבור ב', של צמיחת הרצון האנושי להיכנס ולהיטמע בעליון שיוכל לחקוק בנו את תכונותיו.
להמשך לימוד צפו בסרטון
פרשת מסעי לאור הקבלה - המשמעות של היותה פרשה מוצפנת
שאלת חבר: מדוע פרשת מסעי כל כך מוצפנת?
תשובת הרבה: אין בנמצא את הזוהר של פרשת מסעי, ייתכן והיה אך אבד. יש ודאי סיבה מדוע יש פרשות או מאמרים בזוהר שנעלמו כפי שיש סיבה לאלה שהתגלו. פרשת מסעי היא ענין מיוחד של המסעות במדבר. כיוון שספר במדבר מתרחש בין שתי אותיות ו', של תחילת הספר, 'וידבר' - "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א, א), ושל סוף הספר, 'ויריחו' - "אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר לו, יג), הוא מציע את האופן שבו העליון מאפשר לנו התקשרות, אל האופן שזה מעורר את התחתון לבקש אותה.
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, ב). המשמעות היא שכבר כתוב מוצאיהם למסעיהם, אבל את מסעותינו האמיתיים אנחנו כותבים, זה איננו כתוב, אי אפשר לפרש זאת כי אנחנו אלה שכותבים את זה. זה עניין של מלמטה למעלה. אנחנו נוסעים אל המוצא שלנו, אל שורש בריאתנו, שורש התכלית ומטרת הבריאה דרך התיקונים שלה. לפיכך, זה ברור שפרשה זו מוצפנת ולא תמצא שכן זהו האופן שבו אנחנו צריכים להוסיף על הזוהר.
הלימוד הזה מגלה בנו הבנות עומק אחרות. זו המשמעות של החודשים תמוז ואב, של הזמנים של תקופת בין המיצרים, במובן של האופן שבו אנחנו מביאים את עצמנו ואף מובאים למקום שאנחנו מפרקים את צורת עבודתנו ביום יום כדי להיוולד אל האופן שבו נתכנס שוב.
חודש אב וחלק מאלול, אלה שישה שבועות אותם אנחנו עוברים כהכנה. מטרת ההכנה היא להעלות ולהתכנס בתוך היכל, שהרשימו של הלימוד ישקע בנו באופן כזה שיהפוך להיות צורך ובקשה. כך נוכל להיכנס לתוך ההיכל ולמצוא את העמוד המרכזי שבו נעשה את המסע של השנה הבאה. בנוסף, ענין ההיכלות הוא חיבור של שני ו', חיבור בין הצורה הכי קדומה של הקבלה, המכונה ספרות ההיכלות, לבין הצורה של דור אחרון. בהיעדרו, החיבור מתבטא בסכסוך שקיים בכוחות הפנימיים שמעצבים את ישראל.
משמעות התיקון של השבטים גד ראובן וחצי המנשה
הרבה: שם הפרשה מטות, מייצג את כח הטיית הלב, כלומר, מה מביעות הנטיות של רצונות השבטים בתוך התיקונים.
שאלת חבר: מהו ההסבר להחלטת השבטים גד וראובן שלא להיכנס לארץ ישראל, וכן מהי משמעות הצטרפות חצי שבט המנשה אליהם, אף שלא ביקש שלא להיכנס?
תשובת הרבה: האר"י מתאר שראובן וגד נולדו כתוצאה מעיבור ללא כוונת האב להוליד דווקא אותם. ראובן נולד כשיעקב חשב שאמו היא רחל, וגד נולד דרך הזיווג עם שפחות שהוחלפו ללא ידיעתו. כך שבתוך ראובן וגד יש חיסרון של כוונה. לכן, היות והם תולדה של העדר כוונה, ההשתלמות שלהם בתיקון תהיה מבחוץ כדי שיוכלו להתכלל בעתיד בכוונה. בחלק מהשם שיוסף נותן למנשה יש משהו ששייך לשכחה, לגלות של מצריים, למקום שיוסף היה בו בישראל ונשכח ממנו במצרים. המשמעות של ה-'חצי' בשם 'חצי המנשה' היא היותו 'חצי בפנים וחצי בחוץ' כדי שהקשר יוכל להיווצר.
ש: האם זו התוכנית המקורית?
ת: זה נכון, בעולם הנשמות בהקשר המבנה של שבטי ישראל, אלה המטות. צריכה היתה להיות נטייה שתתקשר יותר לאומות העולם והיא באה לידי ביטוי בראובן, גד וחצי המנשה, בתנאי שיהיה גם קשר וזיקה כלפי ארץ ישראל. הנטיה שלהם היא החוצה כי השורש שלהם הוא חלקי ואינו שלם, עליהם להשלים את הכוונה מבחוץ.
