פָּרָשַׁת פִּינְחָס - גילוי המעורבים בסיפור בעל פעור

שאלת חברה: מהו המעשה של פינחס שמופיע בסוף פרשת בלק? 

תשובת הרבה: בפרשת בלק מופיע הסיפור של בעל פעור ללא ציון שמות, והגילוי של המעורבים קורה רק בפרשת פינחס. הסיפור בפרשת בלק קורה מאחורי הקלעים, כלומר בהסתרת הכוחות, כולל הכוח של מעשה פינחס. משאנו נכנסים לפרשת פינחס, מתרחש גילוי שמות גיבורי הסיפור. "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, י-יא). חמתי, היא הכלי, האפשרות של החסות, של החותם. פינחס ממלא את תפקיד הכהן ומפסיק את המגפה. "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב). כלומר, ניתן לפינחס ההפך מפעולתו כדי לאזן אותה. מכיוון שאי אפשר שכהן ימית, צריך לסלק את נשמתו של פינחס ולהחזירה בגלגול הבא עם י'. "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח). עצם ההריגה הפוכה מחסדים וכיוון שנשמתו מסתלקת, צריך לתת לו ברית של חסדים שהיא ברית שלום, כדי לבסס את תפקידו ככהן. 

אם בכל דור המדבר הוגדר שכהונה מגיעה מלמעלה, מעתה, בתוך ארץ ישראל, יוגדר כי כהונה תבוא מלמטה. הגדרה זו של פינחס קרובה מאוד למה שמלמד בעל הסולם על נשמות דור אחרון, שכל אחד מחויב באורות משיח. פינחס הוא מעבר מעיבור א' שבו העליון פועל, ללידה, עיבור ב', שבו הוולד יבקש את העיבור או יהיה מסוגל להבין את העליה שלו. לכן יש בפרשת פינחס את גילוי השמות. "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כה, יג-יד). זהו ׳יום הכיפורים׳ באופן מובהק. "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כׇּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא" (במדבר כה, טו). יש כאן חשיבות לכלי של הנוקבא. היא מדיינית מבית אב במדין, באותו בית של דין. פינחס אמנם ממית אותם, אך עם זאת מחבר אותם באופן כזה שיוצר שלום. שמעון שהוא ׳השמיעה׳, או אותו מצב של מלמטה למעלה, של 'שמעון מן השוק', מביא אותנו עד התיקון שהוא גם תיקון של אחד המלכים של השבירה. פינחס מחבר זאת עם הדין. זהו חיבור של שמאל וימין שיוצרת ברית שלום.

בפעולה עצמה יש אלימות, כי אין יכולת לעמוד מול המציאות הזו אלא בפעולה אלימה שמפסיקה את זה. אבל, כדי שקנאות לא תישאר אידיאל, חייבים לאזן אותה בברית שלום. לכן הוא חייב להסתלק ולחזור בנשמות מעוברות, גם של נדב ואביהוא וגם של אליהו, שיש בהם קנאות שצריכה כל הזמן את האיזון של ברית שלום. היא מאפשרת גילוי. כעת אפשר לדבר את השמות של הכוחות הפועלים שם, גם הדינים של הנוקבא וגם של הדכורא ואיך מחברים אותם. כשזה קורה הם מבטלים האחד את השני ולכן נוצרת ברית שלום. מישהו צריך להוציא אותנו מהמצב הנעול הזה וזה מה שעושה פינחס. הוא שובר את ההיקסמות. היקסמות היא לפעמים מצב שבו אני לא מאמין למה שאני רואה. כשאנחנו אומרים 'אני לא מאמין למה שאני רואה' אנחנו דבוקים לזה. מצד אחד אין לי כלים להתמודד עם זה ומצד שני אני ממש דבוק בזה, זה מחבר אותי, מאיין אותי ועושה אותי אילם. לכן צריך פעולה אלימה כדי לשבור את זה. 

הפעולה הזו מצילה את ישראל ולכן פינחס צריך להסתלק ולחזור מחדש. משהו שאתה לוקח ושובר את ההלם / האלם,  בה' ו בא'. ניתן לזהות זאת בסרטים של מדע בדיוני, כשלכאורה כל העולם נעצר ורק לגיבור יש אפשרות של תנועה. זו בערך התמונה שמתרחשת בבעל פעור. כל העולם עצר ורק פינחס פתאום גילה שיש לו אפשרות תנועה. מה בתוכו איפשר את התנועה הזו? הוא לוקח ממישהו רומח ואז פתאום ממשיכה התנועה לנוע. הוא כמו שבר את האלם הזה, את העצירה של התנועה. זה שהמעשה הזה כרוך בשפיכות דמים זה בעייתי לאורך כל תפיסת הקנאות בישראל, זה ילווה אותנו כל הזמן. נצטרך לאזן ולהתקין את זה כל הזמן, כי יש את הכוח הזה בישראל.

להמשך לימוד צפו בסרטון