פרשת תְּצַוֶּה לפי הקבלה

נוכחות משה בעצם היעדרו

בפרשת תצוה שמו של משה לא נזכר, אבל נוכחותו מאוד פעילה. הוא נכנס למעין הסגר עם אהרון, ומכין בנוכחותו את האופן שבו תועברנה כל צורות ההקדשה של אהרון ובניו: את הבגדים, את הלבוש, את עצם העבודה. זה הרגע שבו התוכן, אופן הפעולה, האחריות, צורת ההתכללות של הכהונה בציבור בישראל והאופן שבו היא נושאת אותו על עצמה, על הבגדים, כמו האפוד והחושן והאורים-ותומים, הופכים למערכת שלמה. הכהן הופך להיות מערכת גילוי, מכונה שעליה מורכבות כל מיני צורות שהן הוראות לישראל, מה עליהם לעשות כדי להשלים את הבריאה. הוראות העבודה מלובשות על גופו של הכהן. אם מתקיימת השאלה אז יש לנו אפשרות לגלות את הדרך ואת המסלול. זה מתאפשר באמצעות המשכן ומבנה האדם עם נפש-רוח-נשמה בתוכו ועם הפעולות שמכירות אותו ובונות לו את השם.

רוב המפרשים קוראים את העדר שמו של משה מפרשת תצוה כמו תגובה על בקשתו 'מחני נא', מתוך הדיאלוג של משה עם העליון, שמנסה להציל את ישראל: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב,לב). המשמעות של זה היא שכאשר אתה מציל רבים אתה מפסיק להיות פרט והופך להיות 'אתה', כלומר מקבל את שם השכינה, את כוח הנוכחות שלה מול הבורא, כי השם 'אתה' הוא שם השכינה. זה סוג הנוכחות שמופקד בה. לכן, במקום לקרוא את זה כמו עונש, אנחנו צריכים לקרוא את זה כמו מעלתו של משה. כמו היכולת שלו להיטמע בתוך כוח ההשפעה שיש לשכינה, ולקבל את שמה. הוא 'לובש' אותה ואז הוא מסוגל להעניק. בתוך ה'תרומה', בהרמת מלכות, הרמת השכינה למקומה, יש אפשרות של פעולה, של כפרה, של בקשה עבור ישראל להיות מסוגלים להשלים את עצמם. 

זה הרגע של פורים, שיום הכיפורים שאנחנו עדים אליו כאן הוא ההכנה אליו. שיא עבודת הכהן הגדול, החסד והקירבה הגדולה ביותר לבינה מתממשת פה. משה מעניק את אפשרות החסדים לאהרון ובניו. הוא מוריד לא רק את התורה, אלא גם את הנוכחות של השכינה. מכאן ניתן להבין את תאריך הסתלקותו ולידתו של משה כקו אמצעי, באותו היום באדר. במגילת אסתר, כשהמן אומר "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (מגילת אסתר ג,ח), הוא תופס אותם כעם שהאלוהים שלהם 'יָשֵׁן' כלומר שהאורות שלהם הסתלקו ולכן אפשר עכשיו לכלותם לא רק רוחנית, אלא  גם את קיומם הפיסי, את הגוף הנושא את האפשרות הזו. הוא לא מסוגל לתפוס שהסתלקות הכוח של הקו האמצעי, של זעיר אנפין, היא לשם לידה והשפעה, כמו בהסתלקות משה בפרשת תצוה, שכתוצאה ממנה יוולד בפרשות 'כי תשא' ו'ויקהל' הקשר עם אריך אנפין כדיקנא, כגוף התיקונים לאדם. ההצעה היא לקרוא את הסתלקותו של משה כפעולה שנועדה כדי להוריד עבור האנושות אפשרות גדולה ועמוקה יותר של השתלמות. 

מעבר מבגד ללבוש, מאדרת לאדיר

היחס בין בגד ללבוש, מציע סדר על פיו לבגד יש כוח להגן על הלבוש. הכוח של המעטה החיצוני יותר ללבוש לדחות את הקליפות כדי שהלבוש, כלומר הפנימיות, תוכל לעלות ולהיות ללא ההפרעה של הקליפות. זה המעבר באדר מאדרת, שהיא כלל החסרונות, לאדיר. אדרת החסרונות בונה את התפיסה של אדיר במרום, את ההתגלות של האידרא, ההתגלות של כל תיקוני אריך אנפין. ההתגלות של אריך אנפין מאפשרת את בניית הכוחות הדרושים להגיע לגמר תיקון או את העתיד לבוא. בפרשת תצוה אנחנו מוחים את עמלק, שהמן הוא חלק ממנו, הוא גלגול שלו. זה מה שאנחנו קוראים בשבת זכור. המהלך הזה נועד לאפשר לנו לעבור מאדרת של חסרונות, מהסתלקות, לקריאה לאור התיקונים להשלים את עצמנו. לכן נאמר על פורים שהוא מועד של גאולה והוא אחד היחידים שיישארו אחרי גמר תיקון. מועדים אחרים כמו שלושת הרגלים יעלמו, אבל ההתגלות של פורים כהתגלות של אור האדיר, היא זו שתישמר, היא זו שתהיה המציאות שאותה נוכל לציין. הלבוש של הכהן הגדול, המורכב משמונה בגדים, הוא השילוב של שמות הויה ואדני, שנותנים לנו את שמונה האותיות המרכיבות את החיבור הזה.

תפקידו של הכהן לקרב את ישראל כנשמה אחת לאדונם ולמלכם, לייצר את אפשרות הזיווג שבין כלי לאור. האפשרות הזו נעשית ע"י הבגדים, עצם התכונות הנלבשות והחיפוש המתמיד אחר מה שמולבש עליהם, אפוד חושן המשפט והאורים והתומים. תפקיד הכהן הוא הכרה עמוקה בתפקיד של ישראל, להיות ממלכת כוהנים. אחרי פרשות יתרו ומשפטים, בפרשת תצוה מובנת לנו משמעות התפקיד של ישראל כממלכת כהנים, שנבנית בתוך המשכן. תכונת הכהונה היא זו שמאפשרת להרים את המלכות, להרים את ה-ה' לזיווג עם ו', משום שהיא מושכת את הפנימיות שמאירה את השכינה, את השמן שבתוך המנורה, שהוא החוכמה. זו האפשרות של השימוש בהארת חכמה כדי לעלות ולמשוך את החוכמה מלמעלה, כדי לעלות ולחבר את המלכות והזעיר אנפין לעצם התיקונים.

במקום שבו השם לא מוזכר, המשימה או המטרתיות 'לשם מה', מואצלת בשבעת ימי המילואים ע"י משה. משה הופך להיות המוליך של אפשרות התיקון של יום הכיפורים, שהוא שיא העבודה, כדי להגיע לגמר התיקון של הפורים. אנחנו עוברים דרך ההגנה של המקרה, דרך הבגדים שהם הלבוש על העליון, אל התגלות השליטה של העליון. זו היא השגה של השגחה. זה הקשר של תצווה ומשה לפורים ולאדר.

להמשך לימוד צפו בסרטון