פרשות השבוע
ויקהל
פרשת וַיַּקְהֵל לפי הקבלה
בפרשת ויקהל אנחנו הולכים במבוכים עם ממדים כפולים. עניינה של פרשת ויקהל הוא תיקון חטא העגל של פרשת כי תשא. זו האפשרות לבנייה מלמטה, מתוך הכרה באמצעים בהם אפשר להשתמש: הבניה, המלאכה במשכן, והשבת שהיא הדגם והאופן שמולו אנחנו מִתַּקְּנִים באופן פעיל כדי להתאים לגמר תיקון, לעתיד לבוא. ומצד שני, ברור בפרשה שאין קשר ואין אפשרות של זיווג עם האור, אם לא בהיכלו.
המשמעות של היכל
כשמדובר על בניית משכן ועל שבת, מדובר על מעבר ממקום להיכל. בעל הסולם אומר שהיכל הוא ביטוי של ׳הא לך כל׳. מאיפה אנחנו מקבלים את הכל? מתוך התכונות של י׳ ה׳, של אבא ואמא. כלומר, מלכות, באמצעות התכונה שלה כיסוד, כמקבלת על מנת להשפיע, רק בהיכל, יכולה לקבל את הכל. בניית המשכן היא מעבר ממקום, למשהו שמוקדש לאפשרות לקבל, ורגע הקבלה הוא השבת, השלמות עצמה. אין קבלה חלקית, זה הכל, ׳הא לך כל׳.
המבנה והמשמעות של ההיכלות, היחס של היכל תחתון שנבנה לפי הדגם של היכל עליון, הוא הקריאה של משה שמאוד דומה לקריאתו של יעקב לבניו "האספו". עצם האיסוף והבנייה הוא פרה-פיגורציה. עצם האיסוף של שבטי ישראל למטרה משותפת מגלה לנו את אחרית הימים או את העתיד לבוא.
להמשך לימוד צפו בסרטון
המשכן כמבנה תודעתי של הנשמה ושל נוכחות העליון
אנחנו נכנסים לתוך המבנה התודעתי הזה, המבנה של תודעת הנשמה, ובתוך המבנה הזה ברור שאנחנו עובדים ׳מעל הדעת׳. כשאנחנו חוצים את יריעות המשכן, אנחנו חוצים את התפיסה הגשמית שלנו, אנחנו עוברים לתפיסה אחרת שהיא לא התפיסה של העיניים, היא לא התפיסה החושית. בתוך המרחב הזה, עם החוקים שלו ועם האופן שבתוכו אנחנו מעצבים את התודעה שלנו, שם יכול להיווצר הרגש של נוכחות העליון.
בזמן היות ישראל במדבר, המשכן החליף בכל פעם מיקום, נבנה ופורק. כאשר ישראל נמצא בארץ ישראל זה ברור שאנחנו רוצים למקם אותו בירושלים, בתוך מיקום שיש בו בניה של כלי שלם, כלי של יחס אל היראה השלמה. כשהמשכן מתחיל להתחלף בבית מקדש שבנוי מעצים ואבנים, התודעה מאבדת את הכוונה הנכונה, ואז המקדש נחרב. הזיכרון של הכוונה של המשכן מוחזק על ידי הקהילה. בסופו של דבר, המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. רק כשיש ׳ויקהל׳ אמיתי, יכול בית מקדש או משכן להחזיק. הדבר דומה לאופן שבו עד לגמר תיקון יש נדודים אחרי השכינה. כל זמן שליונה הזו אין מנוח, ישנה תחושה של נדידה אחריה.
פרשת ויקהל לאור הקבלה - כוונת תפילה ועליית תפילה
פרשת ויקהל נותנת לנו עוגנים משום שהיא לוקחת אותנו אל הבנייה של ההיכלות והתגלות השבת שזו החופה. זו לא שבת רק לחופה אחת אלא לשלוש חופות, במובן שכל יום אנחנו צריכים להתחדש כאילו לא התחתנו אתמול. אנחנו צריכים למצוא את העוגנים הנמצאים בזוהר של ההכנה של התפילה. מה אנו יכולים לייצר מתוך השפע הבלתי נתפס של ההיכלות. אנו יכולים להיאחז בכוונת תפילה ובעליית תפילה.
הזוהר מדבר על הנקודה של החכם, של המלכות, הצורך שלנו, ואיך אנחנו מביאים את המלכות ליסוד, כלומר איך הצורך שלנו יכול לשרת אחרים ולהשפיע על אחרים. תחילה מדובר על הבסיס והמסך של כוונת תפילה ואחר כך על איך היא עולה ומה הכוח שמעלה אותה. הבסיס הוא הנכונות לקחת אחריות, שזה לא רק ההרגש הפרטי, אלא איך ההרגש הזה הופך להיות כוח השפעה ושירות לצורות חיים אחרות. כלומר, איך כל הלימוד על ההיכלות, על בניית משכן שהופך להיכל כדי שהאורות יוכלו לשכון בו, הוא התנאי הראשוני. כלומר, לקיחת חומרים שישרתו את הכלל ולא רק את הפרט זה עוגן אחד. העוגן השני זו עליית התפילה, איך אנחנו מעצבים את זה ככוח עלייה, ככוח של אור חוזר.
חכמת הלב של הנשים הטוות - המרה מגשמיות לרוחניות
שאלת חברה: מה פירוש הביטוי חכמת הלב?
תשובת הרבה: לב כשלעצמו הוא רצון. כשאנחנו מדברים על חכמת לב זה אומר שבאמת יש התאמה בין הלב שהוא הרצון, לחכמה, כלומר לחיים. חכמות הלב מתוארות בתורה כאלה שטוות את העיזים. כלומר הן מצליחות לחבר את הגשמיות לרוחניות בלי לגזוז. בדרך כלל על מנת לטוות יש לגזוז תחילה את העז, ורק אחר כך לטוות. אולם חכמות הלב, כל כך חכמות שהן יודעות לטוות ישירות מבלי לגזוז. זו ההמרה שאנחנו מדברים עליה, להעביר מהבהמה שאנחנו ולהפוך את זה ללבוש של קדושה שמלביש את הנשמה, החיה והיחידה מבלי לעשות את החיתוך.
בחוץ אנחנו כל הזמן עובדים על ההפרדה בין גשמיות לרוחניות. אך בתוך המשכן, חכם לב שיודע לעבוד עם האור של החוכמה והיופי כדי לתת חיים למשהו אחר, לא צריך עוד את ההפרדה הזו. בתוך המשכן זה מוקדש לו ולכן אין צורך בחיתוך. אלה הן חכמות הלב וזה מה שהן יודעות לעשות. החיבור הזה הוא ההיפוך של הקירבה של נשים למוות בגלל הלידה והמוות שהן חוות מקרוב. התיקון בתוך המשכן גורם לכך שלא צריך עוד את החיתוך של המוות.
מה זה אומר שאין צורך בחיתוך? המשמעות היא שלא צריך עוד למות ולהתגלגל בשביל להלביש את הנשמה, אלא כמו שקורה בשיעור לפעמים, אנחנו יכולים לעשות הרבה גלגולים כי זה קורה בתוך התחום. זו הנקודה של הנוקבא, של התיקון שלה, של חכמת הלב.
