פרשת וַיִּקְרָא לפי הקבלה

הקרבת קורבן היא קודם כל מעשה של יראה, אך קורה בה תהליך של היפוך. וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קׇרְבַּן מִנְחָה לַיהֹוָה סֹלֶת יִהְיֶה קׇרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ…" (ויקרא ב,א-ב). המילה אזכרתה מופיעה מספר  פעמים בעניין הקורבן, ומשמעותה כל מה שנותן ריח טוב וכל מה שאפשר לשרוף אותו. עניין הקורבן הוא קודם כל השריפה, שמשמעותה דינים ויראה, אך בסופו של דבר היא נותנת ריח טוב, היא מסוגלת להזכיר. 

חוש הריח עובד חזק על הזיכרון, כלומר, הקרבת הקורבן זו פעולה שתפקידה להזכיר אותנו בפני הבורא. תפקידה לגרום לבורא לזכור שהרצון המרכזי להטיב לנבראיו הוא באהבה. כלומר, שדרך היראה נעשה מעבר והמרה לאהבה. האש היא דינים ויראה. יראה מהכרת הרע, מהכרת החטא, ההחטאה והמחשבה. כל מה שמאיר לנו באמצעות המטה הזה, החל מההבנה של גדלות העליון דרך השריפה, מביא אותנו אל הקורבן. אפילו הקטורת עוברת תהליך של שריפה, עוברת את הדינים, ולאחר מכן היא ממירה את עצמה לריח טוב ולזיכרון טוב של אהבת הבורא אלינו. 

זו הדרך שבה קורבן מיראה הופך לקרבן מאהבה. זה מובנה בתהליך העבודה שתחילתה ביראה וביכולת לראות את שפלות עצמי אל מול גדלות הבורא, ולאחר מכן מקבל מעין כיסוי שבתוך המרחב שלו משהו משתנה מיראה אל סנטימנט של שותפות. עצם ההקרבה נעשית על מה שאדם יכול ולמעלה מזה ולא על מה שאדם איננו יכול. מה שיש ביכולתו להקריב זה חלק מהתיקון שלו, וזה נבחן על הכוונה.

להמשך לימוד צפו בסרטון