פרשות השבוע
פקודי
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד
פִּקּוּדֵי
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד
בפקודי אנחנו יכולים לראות את התנועה שמדברת לא רק על הבניה אלא על ההקמה. האיסוף והבניה נגמרים ויש לנו את כח המשיכה של לרוץ אחריו, זה האופן שבו המשכן מוזכר פעמיים.
הזוהר, בתיאור שלו את ההקמה של המשכן, מדבר הרבה מאוד בלשון של היכלות. המלכות הופכת משדה או אפילו מטע שאפשר לעבד אותו לבית. והצורה שבה היא מכוננת את עצמה כמקום שהעליון יכול לשהות בו עם האנושות נקרא היכל. היכל הוא הצורה שמלכות מתקנת לפי הדגם של בינה באצילות. הפרשה מתחילה כך: ״אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ (שמות לח, כא). לכולם יש את השושלת הגנאולוגית שלהם שממקמת אותם בעבודה ככהנים מימין או כלווים משמאל כדי לייצר את האפשרות של ישראל כאמצע.
בהמשך יש לנו את העשיה של הבגדים, הפנימיות הגדולה ביותר, שהיא עולם הנשמות, שמתפשטת אחרי עלית העולמות. כשהכל מובא אל משה יש עליו ציווי להקים את זה בחודש הראשון, בניסן. פירוט הקמת המשכן מתחיל מהמקום שבו מניחים את הארון. ההשמה היא מהפנים והתנועה היא החוצה. ״וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת. וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ״ (שמות מ, א'-ג׳). אנחנו מתחילים מהדבר הפנימי ביותר שהוא הארון ונעים החוצה.
אי אפשר להיכנס לתוך המשכן משום ״…כְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן״ (שמות מ, לד). בני ישראל ומשה בחוץ וצריכים למצוא רשות כניסה, בהפוך ממה שקורה בבריאה. בבריאה הבורא מפנה את עצמו לאדם. עכשיו האדם ממלא את העולם שהוא בנה, לפי ההוראות של העליון, וצריך לבקש את רשותו להיכנס. יש השלמה של העשייה, מה שנברא לעשות, ברגע האפשרות הזאת. ספר שמות מסתיים בפרשת פקודי במם סתומה, בעיבור שצריך להיפתח, בזיווג שני שבו האדם מבקש רשות להיכנס. בקריאה של חודש אדר ובניין הנוקבא אנחנו יותר ויותר מתקרבים לביטוי שיש בפורים, ובמיוחד באדר, לאפשרות של להביא את המלכות לכדי היכל, להשלמתה לבניינה. כמו ויחי, פיקודי זה ספר בזוהר כי הוא עושה סיכום של כל ספר שמות.
העיקרון החשוב שפותח את ספר פיקודי בזוהר הוא כל הנחלים הולכים אל הים. זה חוק. משמעותו היא שבגלל שהעליון רוצה להתפשט לתחתון, כל הנחלים הולכים אל הים. לא בגלל כח הכבידה או בגלל שגבוה הולך לנמוך, אלא בגלל שהעליון רצה להתפשט לתחתון. בפיקודי יש את הביטוי המובהק והיפה ביותר של רצון עליון להיות בתחתונים. כל ספר פיקודי נובע מזה. כל מבנה המשכן. מקודש הקודשים, הארון ומה שמוצב עליו, שזו אפשרות של הידברות עם העליון, ועד הפרמטרים החיצוניים ביותר של המשכן עצמו.
אחד הביטויים האפשריים להגדרה של כל הנחלים הולכים אל הים, הוא אלה פיקודי המשכן.
מה שהופקד במשכן זו האפשרות לעשות השתוות צורה. לכן, בזה הנערה באה. בזה אנחנו באים לגמר תיקון.
להמשך לימוד צפו בסרטון