פרשות השבוע
וירא
״הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ״
וַיֵּרָא
ניתן להבין מהביטוי ׳וירא׳ שהאפשרות הזו של 'לך לך' של הנשמה, של הירידה שלה, בונה בתוך האנושות, באמצעות הייצוג של אברהם ושרה, את ההתגלות. חלק מקדמת הבמה, ממה שאנחנו מסוגלים לתפוס ולראות וחלק ממה שמתרחש מאחורי הקלעים. הזוהר מתאר את ההופעה של הקול, הופעתה של הנוכחות של הנשמה שמסוגלת לתקשר עם העליון את רצונו, ואיך היא מעצבת את המסע שלה בהתאם לכוחות שמוענקים לה, בהתאם לדיבור הפנימי שניתן לשמוע.
פרשת וירא בזוהר מתחילה כמו התיקון הראשוני על אובדן הקול, ״הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.״ (שיר השירים ב,יב). התיקון הזה הוא של האדם הראשון, בפעם הראשונה מופיע אדם מתוקן שבו יש אפשרות גם לארץ וגם למלכות כולה, להיתקן איתו. פרשת וירא זו נקודת המפגש של התודעה הנשמתית עם הסיפור של ירידת הנשמה בפרשת לך לך.
רבי חייא הוא זה שפותח את הפרשה. בדרך כלל כשהוא פותח מדובר במשימה של הנשמה, בשיח הפנימי של הנשמה לשכנע את הגוף, את הרצונות, להצטרף כלבוש למסע שלה. רבי חייא עצמו מבקש כניסה אל תוך הלימוד, אל תוך חבורת הזוהר. מתוך הניסיון שלו שיגיע בספר שמות, הוא מבין את מה שקורה בספר בראשית, בפרשת וירא. הוא מבין מה מאפשר את כל הפרשה של ההתגלויות.
בין אם זו ההתגלות של סדום ועמורה, ועצם הפעולה של הפיכתה; או ההתגלות להגר, שזו הנבואה על בנה, על ההתגלות המוגדרת של האיסלם, סוג הנבואה הזה ומה הוא יביא איתו; בין אם זו ההתגלות לאשת לוט; הַפְּקִידָה וההתגלות של האפשרות של לידת יצחק; ההתגלות של העקידה, הנסיגה אחריה והאופן שבו יצחק ירד מן המזבח ויקיים בתוך חייו, בתוך מסעו את הראיה; כל הפרשה הזו היא האופנים והצורות של הרצון, שמאפשרים את הגילוי. את היכולת גם של העליון להראות וגם של התחתון לראות.
להמשך לימוד צפו בסרטון
אשת לוט, הגר ושרה מייצגות עבר הווה עתיד
בפרשת וירא יש שלוש נשים, הגר, אשת לוט, ושרה, המייצגות מערכת יחסים שצריך לחבר אותה. הן לא הגיבורות בקדמת הבמה אבל ללא ספק ניתן ללמוד מהן על הסביבה והרקע. את היחס לעבר שאומר שפעם היה יותר טוב, פעם היתה אוטופיה, שלמוּת שלא מאפשרת פעולה, מייצגת אשת לוט. סדום מנסה לכפות גמר תיקון על המציאות, והמבט לאחור של אשת לוט הוא על אוטופיה שהופכת לדיסטופיה, לאסון גדול מאוד.
הגר היא זו שמסתכלת על איך שורדים בהווה. היא מקבלת התגלות כדי להיות מסוגלת להתחבר אל מה ששרה רואה כעתיד, ואל מה שיוביל אט אט, בצעדים מדודים, אל היכולת להכיל את כל התמונות של העבר, ההווה והעתיד, כיחידה אחת. מה שיוביל אל היכולת לעשות שלום בין כל המבטים האלה; של נציב המלח, של התגלות המלאך, ועד להתגלות רצונו של הבורא אצל שרה.
שאלת תלמידה: האם רבי אלעזר הוא כמו אשת לוט שרואה אחורה?
תשובת הרבה: הוא רואה אחורה וקדימה. הוא מתקן את המבט שמסתכל רק אחורה. רשב"י נותן לבן שלו את התפקיד של החזקת שני הצדדים. רבי אלעזר, כמו שרה, מאחד את הגר עם אשת לוט.
המבט על העבר הוא כמו כשאנשים מתגעגעים ואומרים שפעם היה הרבה יותר טוב, אבל פעם לא היה הרבה יותר טוב. אשת לוט אומרת ׳פעם בסדום ועמורה חלמנו את גמר התיקון כמו שהוא היה, כמו שנבראנו׳. משמע שסדום ועמורה רוצה לאלץ את המציאות של הווה, המציאות השבורה, המנותקת, ולהחזיר אותה להיות כפי שהיתה. אשת לוט רואה מאיפה באנו, יש לה קשר עם זה. היא לא דוברת שקר אבל היא מנסה לכפות את זה.
הגר אומרת ׳המצב כרגע הוא גרוע, אני צריכה לשרוד את זה. האופן לשרוד את זה הוא על ידי גילוי של מה יהיה בעתיד׳. היא נמצאת בהישרדות בהווה.
שרה אומרת ׳אני מבינה מה שהיה קודם ולאן אנחנו צריכים להגיע. איך מחברים את זה׳? איך מגדלים את הכלי, שיוכל להמשיך תולדות על דרך המדרגה, כדי להביא את האנושות למצב שהיא צריכה להגיע אליו.
אלה שלושת העמדות שמתבטאות בפרשת וירא, שהיא פרשה של התגלות. זו פרשה ששואלת מה רואים,. מה כל כלי רואה. מה הגר רואה, מה אשת לוט רואה, ומה שרה רואה, כי הן הרואות. לעומת זאת בתוך הדכר יש רדוקציה של הראייה, מהתגלות של המלאכים, של השליחות וגם של הדיבור, ובאופן שזה נגמר כמלאך, ולא יהוה. יש כאן תנועות הפוכות.
