וַיִּקְרָא

ספר ויקרא הוא האופנים בהם בינה מלמדת אותנו כיצד להקריב קורבן, כיצד להתקרב מתוך רצון, מתוך כח הבחירה שניתן לאדם. בפרשות ויקהל פיקודי בסוף ספר שמות אנחנו מבינים שכל עניין ההתקרבות הוא מציאת שפה או שיח, מציאת הקול שיתחבר נכון אל הדיבור, כדי שייצא בשפה משותפת. 

תחילת זהר ויקרא מדברת על צורת החיפוש. זה האופן שבו משה, או נקודת התודעה שנקראת משה, מקימה את המשכן על פי ההוראות שניתנו לה. משה עדיין אינו רואה את המשכן כמו המקום שלו, במיוחד כאשר הענן או השכינה שורה עליו. אילו הוא היה רואה אותו כמו המקום שלו, זה היה אומר שהיחס שלו אל הקמת המשכן היתה כמו 'מעשיו'. לכן משה ימתין, עד שישמע את הקריאה. 

מציאות הבריאה היא של התפשטות ויש לה טבע של הרחקה, ואדם הרוצה להתקרב, רוצה לשמוע בתוך טבע ההתפשטות את רצונו של הבורא. את הדיבור שלו שישאיר אותו קרוב. שבתוך ההתפשטות, בתוך הקריאה של רצונו, נוכל ללמוד את דיבור ההתקרבות, זה שקורא לכל נשמה להתקרב. 

זוהר ויקרא - מאמר ויקרא אל משה

א) ר׳ אלעזר פתח, שְׁאַל לְךָ אוֹת מעם ה׳ אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה. הסתכלתי בדורות הראשונים ודורות האחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות וגו׳ ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות לא היה אומר לו הנביא את זה. ויודעים באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה. 

ה) שאל לך אות: היינו אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים בסוד האותיות. וכן ברחב, מה כתוב, ונתתם לי אות אמת. זו היא אות ו', שזו נקראת אות אמת. ואם תאמר, שאר האותיות אינן אמת. לא כן, אלא אות זו נקראת כך אות אמת. ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו׳ רומזת על ז״א, הנקרא אמת, בסו״ה, תתן אמת ליעקב. 

האותיות הן סוד הכלים. האות היא הרושם שנשאר אחרי הסתלקות האור. הסתלקות עניינה כלפי עליון, כלפי בינה, היא משאירה את מלכות אחרי התכללות, בידיעת ההסתלקות. האות יודעת ומודיעה את איכויות האור שהסתלקו ממנה. זה האופן שבו הזהר מנסה לקשור אותנו אל המשמעות של 'ויקרא', שהוא היכולת שלנו לשאול, לבקש. בעליית מלכות לבינה, מלכות שואלת מהכוחות, מהלבוש, מהטבע, מכלי ההתקשרות של בינה. 

'שאל לך אות' עניינו מסך, יכולת חיבור, המקום של החיבור. במרחב החיבור ניתן לשמוע ולהבין את הדיבור באופן שבו מתאפשר לי לקרוא בשם או להגדיר באמצעות נשמתי, מי הוא אלוהי. אדם כי יקריב שואל לעצמו אות, את אות האמת, מסך, כוונה, כדי שיהיה לו שיח. לכן צריך קריאה ובקשה מעליון להקים מסך משותף.

טז) ואז ההתנוצצות של אות י׳ מכה בהתנוצצות של אות ק׳. ויוצאת התנוצצות של אות ק׳ ומכה להתנוצצות של אות ר׳. ויוצאות כל אלו התנוצציות ומתחברות תוך ההתנוצצות של אות א׳ העומדת, שהיא מלכות המקבלת כל מה שביקר שהן חג״ת, וקול יוצא ומכה בכל אלו התנוצצויות האותיות יחד, כדי לצרפן יחד לסוד קריאה, התנוצצות דאות ו׳ בי׳ והתנוצצות הי׳ בק׳ התנוצצות הק׳ בר׳, והתנוצצות הר׳ בא׳, ומתחברות חקיקות התנוצציות של האותיות ואח"כ יוצאות לפעולתן, כי לאחר שההתנוצציות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בסוד הזה של ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים שלא נכנס לאהל מועד, שהוא המלכות. 

כשהאותיות האלו נפתחות ויוצא הקול, משה מבין אותן ואת ההזמנה שלהן לבוא אל אוהל מועד. זה האופן שבו אנחנו צריכים לחבר את האותיות של הזמנים, של המציאות, כדי לשמוע מהן, לשאול את השאלה ולהגביה אל תוך התודעה של רוחניות אמיתית, כדי להתקרב אל מי שקורא אותנו ולשם מה כשאלה מתמדת, כבקשה להתקרבות. זה הזמן לחבר את הזמן אל האותיות, אל משמעות השפה הנרקמת בין הבורא לנברא.

האפשרות של להקריב קורבן, או להתקרב, היא תחת ההגדרה של אדם: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה" (ויקרא א' ב'). המטרה של כל לימוד תורה צריכה להיות, כדי לעלות איתה, לקשור איתה, כדי שהיא תוכל להיות מתוקנת בשורשה. הזוהר אומר לנו מה הם האופנים של העליה. קודם כל לבקש אות, כלי מעליון. כלי מעליון מופיע בתנאי של שיתוף, של ההתכללות של מלכות בבינה. מה שיוצר את הכלי הן העליה והירידה של מלכות למקומה. אנחנו שואלים כלים מעליון כדי להיות מסוגלים לשמוע את הקריאה שלו, וגם כדי להיות מסוגלים להשיב עליה.  

להמשך לימוד צפו בסרטון