וָאֵרָא

בפרשת וארא אנחנו נכנסים לשיח מאוד אינטנסיבי בין משה לפרעה, המופיע אחרי השהית השיח בין משה ואהרן לישראל שהיה מעין הכנה של הסביבה ומקום ההתרחשות. בשיח עם מצרים קורה הבירור המרכזי של שבע המכות הראשונות, של שבע הספירות התחתונות.

השיח הראשוני בין ישראל למצרים מתרחש בבירורו של פרעה, מדוע הוא צריך לאפשר לסדר שהיה עד כה ולאופן שבו הרצון לקבל פעל ושלט להשתנות? מדוע הוא צריך לאבד את שליטתו ולמסור אותה לידי משהו שבעיניו מפוקפק ועדיין אין לו נוכחות בהיסטוריה האנושית? 

כל המכות הן כוחות שבתוך הטבע, אבל מופעלים אחרת. זאת פעם ראשונה שיש לאנושות אפשרות לראות שיש רצון והויה מאחורי האלוהים. הרמח"ל מתייחס לפרשה הזאת כפעם ראשונה שמופיעה נוכחות של עולם האצילות בתפיסה האנושית דרך השיח הזה שיש בו תיקון ראשון של הפה.

זו הפעם הראשונה שמשה מגדיר את עצמו כבד פה וכבד לשון. בתחילת השיח עם פרעה הוא מגדיר עצמו ערל שפתיים. שפתיים ערלות הן שפתיים שלא עברו את הביטוי או השפה של הברית, לכן אין להן יכולת גילוי. עומק המכות והשיח עם פרעה בונה במשה ואהרון, וגם בישראל, את שפת הגילוי. את גילוי הויה בתוך האלוהים, כדי שישראל יוכלו לומר, כמו בסיום תפילת יום הכיפורים, "הויה הוא האלוהים" שבע פעמים, בכל שבע הרמות.

בהתחלה משה יכול להיות רק צופה משום שהפגיעה היא ביאור. יאור המסמל חסדים, מים ומקום שהצילו את משה בלידתו. במקום שהוא שורשו הוא לא יכול לפגוע, והפעולות נעשות בידי אהרון.

ככל שאנחנו מתרחקים מהמקומות המשותפים בהם הכוח של ישראל מתחיל להתגלות, כוח הויה של התיקון שינהיג את העולם מאוחר יותר, אותה התודעה המתחילה להצטייר באנושות עושה את ההבדלה בין גשמיות לרוחניות באמצעות המכות. המכות מתירות את אחיזת הקליפה באורות. 

אנחנו רואים שכאשר יש גילוי לאברהם וליצחק, יש גם את השם הויה. הכלי שלהם יכול להשיג בשמות הבלתי נמחים רק עד השם אל שדי, מי שכרת את הברית. "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו,ג).

פעולות הגאולה מתרחשות בפקידה וזכירה. תהליך כריתת הברית הוא פקידה. אצל האבות, האופן שבו פרשת וארא נפתחת זאת כריתת ברית מהעליון שאמר לעולמו די - יש די בהתפתחות האנושית, יש מספיק כדי שהזיכרון והברית יתעוררו, יש הכנה.

במצרים יש גם פקידה וגם זכירה ושם הויה יכול להתגלות. זה מתחיל ב"מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה..." (שמות ה,ב). שהוא הבירור בין הדברים כפי שהם נראים בתוך התפיסה החושית גם העליונה ביותר של הרצון לקבל, לבין יכולת האנושות לתפוס רוחניות, פנימיות או סיבתיות ואת הרצון שעומד מאחורי כל התופעות.

חשוב מאוד לראות שכל המכות מתרחשות בתוך חוקי טבע, בתוך מופעים טבעיים. אמנם הטבע מתנהג לא כטבעו אבל זה יצורים טבעיים מדומם לחי, ברד, ארבה, חושך. כל המכות הן תופעות טבעיות שמועצמות להיות כלי דרכו יכול להיות גילוי של הרצון.

עכשיו מתגלה שהכלי של הטבע משמש רצון.
לכן יש הבדלה בין גשמיות לרוחניות שזה המוקד אליו מתייחס בעל הסולם בפרשה הזאת.

להמשך צפיה צפו בסרטון