פרשות השבוע
ויגש
פרשת וַיִּגַּשׁ
פרשת ויגש מאפשרת לנו גישה חדשה להבנה מדוע המפגש של שני המשיחים, יוסף ויהודה, הוא התבנית והתשתית לגאולה והוא יוצר את התיקון. אחד המאמרים שמדברים על המפגש הזה בזוהר נקרא ׳כי הנה המלכים נועדו׳. יוסף ויהודה יוצרים מַעֲבָר, שהוא התקרבות מעולם לעולם. התקרבות של עולם הנוקבא וכל בחינות הנפש, לעולם העליון שהוא בחינת הרוח, כדי ליצור את הנר, את אותו מבנה שהאורות המצטברים בכל שיתא אלפי שני יוכלו להיתפס בו. רק במפגש הזה, בייחוד הזה, אפשר לרדת למצרים ולממש את התנאי של ההבטחה לאברהם. ה'נועדות' הזו מוציאה מיהודה את המורשת של יעקב, שיש בה הכנה למפגש, גם תפילה וגם דורון. מה שהוא מביא כדורון זה את סיפור האמת.
זוהר ויגש, מאמר כי ׳הנה המלכים נועדו׳
״ר' יהודה פתח וכו': ר"י פתח ואמר, כי הנה המלכים נועדו, זהו יהודה ויוסף, כי שניהם היו מלכים, ונגשו זה לזה להתוכח, שניהם יחד, משום שיהודה ערב את בנימין.״ הכוח שמאפשר את המפגש הזה, את הייחוד הזה, זו ההכרה והאחריות של הערבות. זה התיקון העמוק ביותר של האחווה, תיקון שהוא התולדה של חטא עץ הדעת. ״וערב אל אביו, בעולם הזה ובעולם הבא, וע"כ נגש אל יוסף להתוכח עמו על אודות בנימין, שלא להיות בנדוי בעולם הזה ובעולם הבא. כמ"ש אנכי אערבנו וגו' וחטאתי לאבי כל הימים״ בכל ההארות ״בעולם הזה ובעולם הבא. ועל דא, הנה המלכים נועדו עברו יחדיו: עברו יחדיו פירושו, שנתרגזו יחדיו, שהתרגזו זה לזה בשביל בנימין.״ התרגזו, בהתאמה לראש חודש טבת, ולכוחו החזק שהוא הרוגז. מה המשמעות של ׳התרגזו׳? זה ללכת בתוקף האחריות שלך ולהרגיז את היצר הטוב, את הכוח של עצם התיקון.
למה בשביל בנימין? כי לבנימין יש את הכוח לאחד את ישראל, גם לטובה וגם לרעה. על בנימין יש קונצנזוס, אחדות, גם משום המעבר מהשם ׳בן אוני׳ שנתנה לו הנוקבא, השמאל, לעומת השם ׳בן ימין׳ שניתן לו על ידי יעקב, הימין. בתוכו יש את שתי התפיסות של הנוקבא ושל הדכר, לכן יהודה יגש כמו כוח תיקון המלכות אל היסוד, סביב האיחוד הזה שמתבטא בבנימין. ״ועל דא, הנה המלכים נועדו עברו יחדיו: עברו יחדיו פירושו, שנתרגזו יחד מה כתוב, המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם, לכל אלו שהיו שם. חיל כיולדה: משום שהיו יראים להרוג או לההרג. והכל היה בשביל בנימין״
'עברו יחדיו', משמע המפגש הזה יוצר ׳עובר על פשע׳. על מה הם עברו בתוך המפגש הזה? ״אמר ר' יהודה סוד האמונה כאן. שהיא הנוקבא. כי כשנגלה הרצון, והיחוד התעטר בזו"ן כאחד. אז שני העולמות זו"ן, מתקשרים יחד, ונועדים יחד. זה, ז"א, לפתוח האוצר ולהשפיע. וזה, הנוקבא, ללקוט ולאסוף לתוכה, את השפע״ ולהשפיע לנבראים ״ואז, כי הנה המלכים נועדו, שהם שני עולמות, עולם העליון, שהוא ז"א, ועולם התחתון, שהיא הנוקבא. עברו יחדיו: משום שכל העונות שבעולם אינם נעברים להתכפר, עד שזו"ן מתחברים יחד. כמו שכתוב,ועובר על פשע, ועל דרך זה עברו יחדיו, עברו העונות, נתכפרו, משום, שבהארת הזווג, מאירים פני כל, וכל העונות מתכפרים.״
רבי חייא מוסיף ״שסוד כתוב הזה״ של עברו יחדיו, עובר על פשע ״הוא בתקון הקרבנות.״כלומר הגישה היא יכולת ההתקרבות שבין התנועה של יהודה שעובר ברוגז כלפי הערבות. הצורך לקיים אותה, כלומר להרגיז יצר טוב על יצר הרע, הוא חלק מההתקרבות של כל מערכת הנשמות כלפי העליון. ״כי כשנקרב הקרבן, והכל מקבלים הספקתם״ זה נותן לכל היצורים החיים ״כל אחד ואחד כראוי לו, אז מתקשר הכל כאחד, ומאירים כל פנים, וקשר אחד נמצא, דהיינו זווג אחד, ואז, המלכים נועדו, שהם זו"ן, שנתקשרו יחד עברו יחדיו, היינו לכפר העונות, כדי להאיר כל פנים, ושיהיה הכל רצון אחד״.
להמשך לימוד צפו בסרטון
פרשת ויגש לאור הקבלה - תפקידו של בנימין באיחוד בין יהודה ליוסף וכל מערכת הנשמות
רוצים לראות את המשמעות של בנימין והקשר שלו לענין העשיה של הארץ, לאפשרות של תיקון הרצון כולו בהופעה של בנימין כצדיק תחתון. בנימין מממש את היכולת לעלות מ"ן. הוא מקום בין מלכות ליסוד, יש את בנימין שהוא מתווך, שיש בו גם ממלכות וגם מיסוד. גם מהימין של היסוד שניתן לו ע"י יעקב, גם מהמלכות ומצליח לאחד את יהודה ויוסף. הוא האמצעי שבשבילו הנשמות מבינות את הצורך להתאחד, את הצורך בערבות, את הצורך לעלות מ"ן או לאחד את המטרות. היסטורית ישראל מתאחדים מסביב לבנימין בין לטוב ובין לרע.
כל צד מבין את המלחמה משום שבנימין הוא כוח אפשרות, הכלי שמאפשר את החיבור, נותן לנשמה את ההכרה של איזה מ"ן היא צריכה לעלות.
בתוך שיר השירים, השירה של ההבנה, של החוכמה. אנחנו מקבלים אותה כמו ייצוג של הסיפור שמתרחש מרגע שיהודה ניגש ליוסף, ויוסף לא יכול להתאפק, ואז נוצרת מסביב לבנימין אפשרות של לעלות מ"ן לנשמות, כדי לקבל את ג"ר דחכמה, כדי להיכנס להיכל, להתאים את עצמן, כל המערכת של בית יעקב יכולה עכשיו להתאים את עצמה.
מתקבלת הצורה הפנימית של ישראל והמשימה שלה. בנימין מאוד חשוב למשימה הזו. למה בבנימין כל כך חשוב לשבטים? מה יש בבנימין שמאפשר את זה? אנחנו ננסה לראות את זה דרך הלידה שלו, דרך השמות שלו.
בנימין מאפשר לישראל להיות השביל, הדבר המתווך של הנשמות שיש בתוכן גם את הזכר וגם את הנקבה.
איך הנשמות עולות לחוכמה, איך הן עומדות לפתוח את השביל הזה של עובר על פשע. זו החשיבות שיש בבנימין, בתוך התפקיד של הזהות הזו.
מה המשימה של ישראל? המשימה של ישראל בסופו של דבר לתת לעולם את האפשרות של האחווה, של הערבות, של הקשר לעליון, של האפשרות של הנשמה להתחבר חזרה לשורשה. זה ה'ויגש', הגישה, זה העומק.
בבנימין יש גבול של בין חיים למוות, הוא מייצג את הדבר שכמעט מת אבל ניתן לו חיים. בהמשך נראה את זה בהכרה של דוד שמפנים את יהודה ובנימין, את המלכות. אלו שתי התכונות שיש במלכות, התכונה של המוות והתכונה של נתינת חיים, של מנעולא ומפתחא.
באופן מובהק החיבור הזה קיים בבנימין. אנחנו לא מדברים עליו, אלא על התפקיד שלו, או מה שהוא גורם לאחרים. מה הוא גורם לאמא שלו, מה הוא גורם לאבא שלו, כמעט ולא מה הוא. מהותו נוצרת בתוך הנסיבות שבהם נלחמים עבורו, או נלחמים כדי להציל אותו כדי שהוא יהיה חלק.
אז על מה נלחמים? מהו האמצעי שיש בבנימין?
מסתבר שיש משהו מאוד מובהק מהזהות של ישראל בתוך בנימין, הוא המעבר מחיים למוות, מקפיאת האורות להפשרתם, מאי היכולת לעלות מ"ן ליכולת לעלות, ליכולת של הנשמות לצפצף, כלומר להתפלל, להעלות מ"ן.
