יִתְרוֹ

יתרו מייצג את התפיסות של המטאפיזי והרוחני באומות העולם. ההצטרפות והעדות של אומות העולם בהר סיני, כפי שהן נאספות ביתרו, מאפשרות את ההופעה של ישראל כמתכנס, מתכונן, מבין ומבטא את הצורך של אחדות הכלי. זהו ביטוי של נוכחות שגם קושרת את ישראל לצורך וגם מאפשרת להם לשמוע את התנאים.

בהכנה למתן תורה, למופע של עשרת הדיברות, אנחנו מקבלים הרבה מאוד ערכים ודרכים איך להכין את עצמנו להתהוות כאותן תודעות שמסוגלות לקרוא מחדש לנוכחות העליון בתוך המציאות שלנו.

זה מתחיל בשיח לכאורה פרקטי שבו יתרו מייעץ למשה איך לנהל את המשפט. הגישות המתהוות מובדלות בין האופן שבו מתייחסים למשפט כמו סדר חברתי גשמי, לבין האופן שבו משפט, כמו קו אמצעי, יכול לבטא את הדרישה לאלוהים. התשובה של משה לשאלה מדוע הוא ניצב בכל משפט היא, שלא מדובר רק בחיפוש אחר סדר של עניינים גשמיים, אלא שמה שהם דורשים זה אלוהים. 

נעשה פה קשר של מה שצריך להיות משפט עברי. תפיסת המשפט היא כניסיון לתת משמעות לפער שבין המפגש שלנו עם עוולות המציאות ואי ההבנה של המציאות, לבין החיפוש שלנו לקרוא בתוכה משמעות של השגחה. המשמעות הזו יכולה להיות מגולה ע"י אותה נקודת משה. דין ואלוהים זו הדרישה לנוכחות, לצדק שהופך להיות צדקה של ההשגחה.

מהמבנה הזה, שאליו מצטרף יתרו, אנחנו יכולים לראות את התחלת החיפוש בתוך תודעת ישראל, אחרי הערך של התנועה שלה, כדי לא לקרוא את עצמה כאבודה. בתוך המרחב הזה, מרחב הניסוי, יש שפה חדשה, יש שאלות חדשות, יש אופן התנהלות שהקריטריון שלו והערך שלו הוא שונה.

התורה היא אמצעי עבור כל אומות העולם, ולא רק עבור ישראל. זה מסביר לנו, לפחות חלקית, מדוע פרשת מתן תורה נקראת על שם יתרו, הנציג של אומות העולם. ישראל נוטים לשכוח שפרשת מתן תורה היא חוזה עבודה. בפרשה הזו אנחנו יכולים להבין למה נשמותינו התחייבו. כל ההכנה והחוזה הם ניסיון לעשות את החיבור שישראל, אורייתא וקב"ה חד הוא. אמצעי שמסוגל לגלם בתודעה האנושית את המטרה, את האחדות.

הקריאה של יתרו היא יתרון האור מהחושך. ההכרה באור, במושג, במציאות, יכולה לבוא רק מהחיסרון, מהחושך. יש לנו את זה גם בתוך המסע של ישראל. המפגש עם יתרו הוא הזדמנות לספר איך נשמע סיפור יציאת מצריים מחוץ לישראל. אנחנו רואים שיתרו שמע את האופן שבו נוצר היתרון מתוך השעבוד. הוא עד לשחרור מתוך השעבוד למצרים, שנראה לכל העולם כצורת שליטה שבלתי ניתן להיחלץ ממנה. 

זאת פעם ראשונה שאנחנו שומעים באופן מלא את שמותיהם של בני משה ואת הפירוש לשמות. התולדות מגלמות את הסיפור של ישראל ואת הסיפור של משה. דווקא החלק הזה מצוי בידי אומות העולם, בידי ציפורה, אשת משה ובת יתרו. יתרו בא לחבר את העדות של אומות העולם אל הסיפור הזה, שיש בו השגחה ולידה של תודעה חדשה באנושות והאמצעי שניתן לה שהיא התורה.

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט,ה). סגולה היא אמצעי. אתם תהיו הסגולה או האמצעי, אותה יכולת לשמש ככליא ברק, של התורה, של המאור הזה כדי להאריק אותו לכל התודעה האנושית.

היכולת לכהן כאמצעי באה מאריך אנפין, ממערכת התיקונים. במתן תורה, אם אנחנו מתחברים לאריך אנפין, אנחנו מחברים את הקשר שלנו למטרת הבריאה אל אמצעי הבריאה - פרצוף אריך אנפין - שאחראי על כל עולם התיקון. אתם תהיו לי ממלכת כהנים משמעו מלכות שמלבישה את שורש הכהונה והקדושה שזה אריך אנפין. זו האחדות של האמצעי והמטרה בתוך אריך אנפין שהוא כולו רחמים.

להמשך לימוד צפו בסרטון