פרשת צו – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת צו במשכן הכוונה
"וידבר יהוה, אל משה לאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העלה:
הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה, עד הבקר, ואש המזבח, תוקד בו"
(ויקרא ו', א'-ב')
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת צו על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהנחיית הרבה ספיר נוימן אייל. להצטרפות ולקבלת פרטים על סדרות ואירועים במשכן לחץ כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
ספר 'ויקרא' הוא ספר בינה, כלומר איך אנחנו מבינים בתורת הכוהנים,
איך אנחנו מבינים את הבורא, ואת האפשרות של לכהן, ומהי תכונת ההשפעה.
פרשת צו נותנת לנו את הצורה שבה אנחנו מתייחסים אל עצמנו בסימן שאלה
לגבי היכולת שלנו לגשר על ההפכיות שבין בורא לנברא.
ועכשיו ישנה הכשרה של מערכת נשמות שיכולה לבצע פעולות של התקרבות.
כל עניין הקורבנות, המתואר בפרשה, הוא להפוך את ה'יש', את הישות שלנו, חזרה ל'אין'.
לפני 'מוקדה' ישנה מ' קטנה. על ידי מיקוד, כמו פוקוס, כמו ריכוז,
לימוד התורה שלנו עולה ומכשיר את הלב להיות ממוקד בשכינה וביכולת התפילה,
כדי לעבור משלא לשמה ללשמה. אומר דגל מחנה אפרים, אפרים מסדליקוב:
"שצריך ללמוד תורה לשמה והינו לשם ה'. וה' יש לה ג' צירופים והם הי"א.
והוא שאמר 'והיא' הינו הלימוד תורה לשמה שהיא לשם ה' וג' צרופים שלה,
כמו 'היא העולה' יש לה' שלושה מילואים, יש לה מילוי ה', יש לה מילוי י' ויש לה מילוי א'.
היא צריכה לעלות בשלושת המילויים האלו"
איך מלכות עולה? היא עולה באמצעות מי, כלומר באמצעות התפשטות בינה,
במערכת של עליות אפשריות.
חובה לציין כי איננו מתעסקים בממשות הקורבן, אלא דווקא דרך הדיבור והפנימיות, דרך לימוד התורה
והדיבור של התפילה, זו הכוונה של לעלות על מוקדה, לעלות על הכוונה לשמה.
כאשר אנחנו בלא לשמה, היא גורמת לנו להרגיש את הרצון לקבל שהוא עולה על המוקד ונשרף,
כמו הכרת רע שמביאה אותנו להגביר או למקד את התיקון המבוקש,
כלומר היא שורפת את יכולת ההתקרבות שלנו. משום שאנחנו לא קושרים אותה נכון.
פרשת צו מדברת על כך שהפעימה של ההתקרבות היא קודם כל באמצעות כח הכפרה,
והכפרה הזו יכולה להביא אותנו לקירבה, כמו הכהן שצריך לכפר על עצמו ועל בניו,
לפני שהוא נכנס לכהן עבור כל נשמות ישראל.
נאמר 'כל הלילה' כלומר בזמן הגלות, גם בזמן החסרונות, צריכה האש הזו להיות בוערת,
עד שיבוא הבוקר, עד שיאיר אור החסדים של הגאולה, האש הזו צריכה להיות ממוקדת
וגם ממוננת, ועניינה להתפשט לבני האדם, כדי לתת להם את המיקוד הנכון –
להתמקד בתיקון השכינה ולהוציא אותה מגלותה. שיהיה לנו את הפוקוס הנכון אל האחד.
מי שיכול לתת לנו את הפוקוס הנכון אל האחד זו בינה.
התיקון ממקד אותנו בהתקרבות נכונה. קורבן יש כבר בבראשית, זאת אומרת שכבר שם יש את החיפוש
אחר צורות ההתקרבות. נאמר "ויבא קין מפרי האדמה, מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו,
ומחלבהן" (בראשית ד', ד'). קין, כבכור, חש שמגיע לו מגיע החלק המשובח כבכור, כי ברכתו כפולה,
בעוד שאחיו הבל יודע שדווקא לאחר, שהוא עליון ממנו, מגיע החלק המובחר.
זאת אומרת שבכל ההתקרבות ובעיקר ב'צו', הן תיקון על כך.
כל צורת חיים מגישה את הרצון שלה להתקרב ולעלות, אבל השאלה היא איך היא מתקרבת, באיזו כוונה.
יחסו של הבל אומר שאנחנו מכירים שכל עניין ההסתרה, הצמצום וההתקרבות הוא כדי לגדל
בנו יחס אל העליון.
אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב
לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". יש פה זירוז ליחס אחר, זירוז לתיקון הקשר של מערכת
הנשמות, ומבקשת מאיתנו בעצם לרכז וגם לזכור לשם מה, ומה יאפשר לנו את ההתקרבות הזו.
זה האופן שבינה פועלת בהתפשטות שמעוררת אותנו אל קצב של עליה בדרך המדרגה.
"במקום שיש בו חסרון כיס" במקום זה אפשרות של גילוי שיש בו חסרון כיס.
במקום שיש בו הכרה של חסרון לכלי, ליכולת הרגשה.
האדם, המזבח, המלכות, שכבר מוכן להתקרב, שואל את עצמו – איך אני יכול לעלות אם אני הופכי?
הוא יכול לעלות – רק בעזרת בינה, במקום שבו הוא מקבל לב חדש, רצון חדש.
משכן הכוונה מעביר את שיעוריו בכיתות או באופן וירטואלי בכל העולם לרבות הארצות ישראל, גרמניה, ארצות הברית, קנדה, ספרד, צרפת, אוסטרליה ואסיה
