פרשת וישב

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן,
והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו; ועשה לו כותנת פסים.
ויראו אחיו, כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו; ולא יכלו דברו לשלום.
ויחלם יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוספו עוד שנא אותו"
(בראשית לז', א'-ה')

הפרשה נקראת לפני החנוכה, 'וישב' הוא האופן שבו כל אדם, כל נשמה יכולה להבחין בשביה.
כל המערכת של בראשית ותהליכי הבריאה, הם כולם תהליכים כיצד כל כלי יוכל לבוא לידי קשר עם שורשו.
נאמר 'וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען' (בראשית לז', א') 'מגורי' במובן של 'מגור',
הוא יעקב המתיישב בפחד יצחק, משום שמרגיש מספיק מוכן עם התולדות שלו,
להתיישב ולהמתיק גם את גבורות יצחק. אומר המדרש כי יעקב ביקש למצוא שלווה באותה המתקה,
אולם אין הצדיקים יכולים, עד גמר תיקון, לשבת בשלווה, לכן נאמר כי קפץ עליו רוגזו של יוסף.

"ויהי כהיום הזה, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית, שם בבית.
ותתפשהו בבגדו לאמר, שכבה עמי; ויעזב בגדו בידה, וינס ויצא החוצה" (בראשית לט', יא'-יב').
אם אומרים שמצרים היא ערוות הארץ, מקום הפריה והרביה של החכמה והיא עקרה,
אזי אשת פוטיפר מזהה ביוסף, את היכולת להפרות ולהעשיר את מצרים ולהעניק לה חיים.
הסיפור הזה אינו בא רק להגדיר את צדיקותו של יוסף, כיסוד צדיק עולם,
אלא יש פה הגדרה של שלמות שאינה יכולה להרשות לעצמה ליפול, ואינה יכולה להרשות לעצמה חטא.
על פי המדרשים, יוסף עומד במבחן משום שמופיעה בפניו תמונת אביו.
כלומר, יוסף מאוד קרוב לקיום הזיווג, אולם יש עליו הגנה, שכן אם הזיווג הזה יתממש,
שושלת יעקב ברגע זה תסתלק מיוסף.

נאמר על יוסף שהוא הורד למצרים, הוא ניצל, הוא סביל, ההשגחה פועלת עליו.
בתוך הפרשה שזור סיפור יהודה ותמר
"ויהי בעת ההוא, וירד יהודה מאת אחיו; ויט עד איש עדלמי, ושמו חירה.
וירא שם יהודה בת איש כנעני, ושמו שוע; ויקחה, ויבא אליה" (פרק לח', א'-ב').
אנחנו צריכים לישב בין צורה שהיא דטרמניסטית ונפעלת לבין צורה שהיא בכירה,
לא על ידי ביטול אחת מהן, אלא על ידי מציאת קו אמצע.

בפרשת וישב נראה כי כוחו של יוסף עולה כרגע כאפשרות של צדיק יסוד עולם.
זאת אומרת שאם המערכת הזו תהיה כולה יסוד, על פי הדגם של יצחק, כשיושבים בתוך פחד יצחק,
אין אפשרות של נפילה. יהודה, בסיפורו, מציע אפשרות של תשובה, כלומר אפשר ליפול,
אפשר לרדת, ואם אתה מכיר באמת של מצבך, ניתן לחזור בתשובה – זה הדגם שיהודה מביא.
בפרשה אנו מגלים את הסוד הגדול של איך מחזירים בתשובה – על ידי ייבום,
הצורה שבה אנחנו מיישבים נשמות שלא הצליחו לממש וללדת בנים,
כלומר ללדת תולדות של השפעה – כיצד נשמות אחרות משלימות את האפשרות של כל נשמה,
גם אם היא לא הצליחה לסיים את משימתה, יש אפשרות של נשמה אחרת להשיב אותה לשורשה,
על ידי זה שהיא תסיים את משימתה. עניין היבום הוא האופן שבו כל נשמה מתיישבת או משתחררת משביה.

בתוך הסיפור של יהודה נולדת האפשרות המשיחית דרך התשובה, דרך הבחירה.
לידתו של פרץ היא לידת שושלת מלכות בית דוד. להבדיל מלידת התאומים יעקב ועשיו,
זו פעם ראשונה שאכן הבכור הוא בכור, בעת הלידה פרץ מושך חזרה את זרח וכדי שהוא יקרא 'זרח',
צריך פרץ לצאת ראשון. זה אומר שהדבר הראשון שנולד, הרצון לקבל, מציץ, מסומן כבכורה,
אבל הרצון להשפיע מושך אותו חזרה ויוצא ראשון, שזה מה שמציע לנו עולם התיקון –
בעיבור אפשר לתקן את מי שיוצא ראשון, ואז יתאפשר לרצון לקבל באמת לזרוח,
אם תהיה עליו את השליטה של ההשפעה. לכן פרץ הוא האב של שושלת בית דוד.
כלומר הבכורה של מה שיוכל להביא את גמר התיקון נעשית כבר בהתהוות.

פרשת וישב, פרשת הירידות, מאפשרת לנו ליישב על ידי זה שאנחנו מבדילים בין אור וחושך,
אנחנו לא מבטלים חושך, אלא מסוגלים לרדת אל החושך ולהוציא ממנו אור.
היחס שבין משיח בין יוסף ומשיח בן דוד, יהיה ההכנה של הגלות, החושך שלה,
ואיך אפשר לשוב ולעלות ממנה מתוך בחירה, ומתוך הגדרה עצמית, בחירה של ריבונות עצמית,
במקום שאפשר להגדיר בו את הריבונות העצמית של הנשמה.

 

משכן הכוונה מעביר את שיעוריו בכיתות או באופן וירטואלי בכל העולם לרבות הארצות ישראל, גרמניה, ארצות הברית, קנדה, ספרד, צרפת, אוסטרליה ואסיה

Facebook