פרשת אחרי מות-קדושים – על פרשת השבוע במשכן הכוונה

פרשת אחרי מות-קדושים במשכן הכוונה

"ואורייתא קדושה אתקרי וכו׳: והתורה נקראת, קדושה. שכתוב, כי קדוש אני ה׳, וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש העליון. וע״כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח״כ מתקדש. שכתוב, קדושים תהיו, קדושים היו לא כתוב. אלא תהיו, תהיו ודאי. כלומר, שהוא הבטחה שע״י התורה תהיו קדושים. א"ל כך הוא ודאי, ומקרא כתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתוב אלה הדברים וגו'". (זהר קדושים, אות יג', מאמר ארץ צלצל כנפים)

הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת אחרי מות-קדושים על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה החדשה 'תפילה – מבט קבלי'  כאן  
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב

פרשת אחרי מות היא המשך המהלך של פרשת שמיני, שבה הסתלקו נדב ואביהוא. הזהר קורא למותם 'הסתלקות של צדיקים', הסתלקות שכזו תפקידה לכפר על עם ישראל. לכן קוראים את הפרשה הזו ביום הכיפורים, והיא מכילה הוראות לכהן על אופן התנהלותו ביום זה, משום שבו הכהן נכנס לקודש הקודשים. כשקוראים את ספר ויקרא קוראים את תורת הכהנים קוראים את האיכות של בינה, וכיצד היא נותנת חלק מאיכויותיה אל הנבראים, כדי שהם יוכלו לשרת בקודש. רצף הפרשות של אחרי מות-קדושים-אמור אומר שיש משהו בדרישה של הקדושה שדורש הסתלקות, מוות, ומה הן האפשרויות החדשות שנוצרות אחרי הסתלקות האור, וצורת החזרה שלו כאשר יש כלי שנבדל והוא מוקדש.

הקשר שבין אחרי מות לקדושים הוא כיצד ענין שבקדושה הוא צורה שבה האור הופך להיות חושך, שזה החושך שממנו אפשר, במאמץ האדם, להוציא את האור. זה קשור לתפיסה של הסתלקותם של נדב ואביהוא, משום שזה רגע ביסוס כלי, רגע של ביסוס המשכן בעולם, משכן שהוא רכיב של העליון, מופיע בתוך עולם שאינו שייך לו. ואז אותן הכרות שצריכות לשרת בו ולהטמיע לנצחיות את הקדושה, מפרות אותה, ומסתלקות, כדי לשוב חזרה להיות קדושים (בפנחס), כאשר יש בהם כבר גדר של הגדרת הקדושה בישראל. אם כן, יש בתוך יוה"כ את ההבנה של איך הקדושה תראה את פניה בעולם הגשמי, שבאופן עקרוני לא הייתה צריכה לרדת עד לשם.

בפרשת קדושים יש את כל צורות הזהירות בזיווג ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אכילה וזיווג נעשים מרכזיים כל כך באופן הבירור בהגדרה של קדושה, בהגדרה ובאפשרות של חיים עם העליון.

וידבר יהוה, אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל,
ואמרת אלהם קדשים תהיו: כי קדוש אני יהוה אלהיכם.
איש אמו ואביו תיראו, ואת שבתתי תשמרו: אני, יהוה אלהיכם
(ויקרא יט', א'-ג')

נאמר 'קדושים תהיו' כלומר ההגדרה של הקדושה היא לא בבני האדם אלא בעתיד שלהם, במיוחד של ישראל. מקור הקודש הוא פרצוף אבא ואמא (או"א) דאצילות. או"א הוא מקום הולדת הנשמות, כאשר זעיר אנפין ונוקבא עולים לאו"א (ואו"א עולים לארך אנפין). זה המצב של קדושה בישראל, של שורש הקדושה. זאת אומרת שכאשר הויה ואומר למשה 'קדושים תהיו' זה אומר שהנשמות יעלו חזרה לשורשן, כי זה השורש וזה הרגע שבו תהיה להם השתוות צורה עם הקדושה.

בע"ס כותב ב'אור הבהיר' על קדושה: "וה"ס זמנים: מלשון הזמנה מלתא היא. ותדע אשר עיקר האורות ועצמותן מגיעים אלינו בסוד השגחה הנק' זמנים כנ"ל. ובזה תבין ברכה וקדושה: אשר כל הטוב והנועם המושג לנו מהשגחתו ית' תיכף בקבלתם מכונים בשם ברכה. ועתות הקבלה מכונים בשם ימים. אכן כל האור והנועם המושג לנו בדרך הזמנה, כלומר שבשעת הקבלה מורגש לנו ההיפך מן הטוב, המה מכונים בשם קדושה, וזמני ההשגה מכונים בשם זמנים". זאת אומרת שיש משהו בקדושה שהוא הפוך מהגדרת הטוב, כמו כלי הכנה, כי הוא הסתלקות, הוא בדיוק אחרי פרשת 'אחרי מות'. ההסתלקות מרגישה כיסורים גדולים מאוד. ואם אתה מחליט שזו קדושה, אתה יכול לומר 'אמור', אתה יכול להתייחס אל הזמנים, אל מה שמזומן כקדושה, כמו הכנה לעתיד. אם אין ברכה שקושרת אותנו לתהליכים האלו, לא יכולה להתחולל קדושה. הגדרת הקדושה בישראל קשורה בהסכמה שלהם לקבל את היסורים, את כל יסורי הגלות, כדי שכלי שלהם יוכשר לגילוי של לעתיד לבוא.

לכן חייבים להתחיל בהסתלקות נדב ואביהוא, ואין שם חטא. חייבת להיות הסתלקות כדי שמושג הקדושה יעצב את החסרון, כדי להשיג יכולת ההרגשה של העליון, להיות קדושים כמוהו, זאת אומרת להיות מובדלים להשפעה, מעבר לזמן כפי שהוא נחוה בעולמנו.

עוד ממשיך בע"ס ב'אור הבהיר' על מושג הקדושה: "… אמנם סוד גדול יש כאן, כי באמת בלתי עזרתו ית' אין לנו שום כח ותנועה, ואם באמת היה בחי' הזמנים דבר בלי שום ערך מצדו ית', לא היינו יכולים לעשות בו ערך, כי לולא יתקבצו כל החכמים שבעולם לא יוכלו לבראות אפילו יתוש א', ושום חידוש נוסף על מעשי השי"ת, אמנם על דבר זה ניתנה לנו השבת, שה"ס גילוי האורות הנק' קדושה, אשר הוכנו ונגמרו מצד המאציל ית' בטרם כל נברא". השבת ניתנה כמו סיכום מעשה הבריאה, היא ניתנה בברכה, כדי שלישראל יהיה את הכח להגיע אל הקדושה.

אם מסתכלים על הגדרת קדושת מערכת היחסים שמביאה את 'ואהבת לרעך כמוך', היא לא מתחילה ישר מ'ואהבת', אלא מ:
"לא תעשו עול, במשפט לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול: בצדק תשפט עמיתך.
לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך: אני, יהוה.
לא תשנא את אחיך בלבבך; הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.
לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך: אני, יהוה"
(ויקרא יט', טו'-יח')
זה מתחיל ממשפט, ולאחריו צריכים לעבור הרבה שלבים עד "ואהבת לרעך כמוך'. כלומר ישנו מהלך שלם, עד קדושת מערכת היחסים, שבה ה' יכול להתגלות 'אני הויה'.

Facebook

כתבות נוספות שעשויות
לעניין אותך

פרשת מטות-מסעי – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ומה אשוחח אתכם ילידי הארץ! כסבורים אתם שאני בחוץ לארץ ח"ו ואתם בארץ ישראל! ואעידה לי התורה הקדושה במה שמשה עומד ומצוה אלינו בפרשה ל"ד "צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ" (אגרות הסולם, אגרת נד')

פרשת פינחס – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "...אבל הנשמה הבאה בסוד עיבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבוא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה וגו', וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא, הבאה בסוד עיבור להתעבר עם נפש פינחס, של בחינת גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס, נפש חדשה אחרת, והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד, ובאה עתה בו, כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא, עם נפש פינחס עצמו, שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד" (ספר הגלגולים של האר"י, הקדמה לב')

פרשת בלק – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה, הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג', יח'-כג')

פרשת חקת – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "לאחר שחוזרים לעפר הזה, כדי להטהר בו, כנ"ל בדבור הסמוך, נעבר רוח הטומאה ונתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. ז"ש, תשלח רוחך יבראון יבראו וירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים וגו'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה כדי לזכות לחיי עולם הבא, וימצאו טהורים בעולם הזה, וקדושים לעולם הבא. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (זהר חקת, פס' לא', מאמר המשלח מעינים בנחלים)

פרשת קֹרח – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "ויאמר יהוה אל משה, השב את מטה אהרן לפני העדות, למשמרת לאות, לבני מרי. ותכל תלונתם מעלי, ולא ימותו. ויעש משה כאשר צוה יהוה אותו, כן עשה. ויאמרו בני ישראל, אל משה לאמר: הן גוענו, אבדנו כולנו, אבדנו. כח כל הקרב הקרב אל משכן יהוה, ימות, האם תמנו לגוע" (במדבר יז', כה'-כח')

פרשת שלח-לך – על פרשת השבוע במשכן הכוונה "אמר ר' שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה" (זהר שלח לך, פס' נה', מאמר עלו זה בנגב)