פרשת שמות – על פרשת השבוע במשכן הכוונה
פרשת שמות במשכן הכוונה
"… ומתוך ששובבי"ם ת"ת הם סידור שלם מתחילת השביה והשיעבוד דקליפת פרעה ומצרים, עד תכלית החופש, שהוא לוחות שניות, על כן מסוגלים המה להאיר עם כל מערכות הקדושה והאורות, שכבר הראו פעולתם בדורות שעברו אלא ודאי להמוכנים לקבל, ועל כן מתענים עובדי השי"ת ועושים תשובות גדולות כדי לזכות בהם" (בעל הסולם, פרי חכם על התורה, פרשת שמות)
הדברים נלקחו מתוך שיעור פרשת שמות על פי חכמת הקבלה במשכן הכוונה,
בהוראתה ולימודה של הרבה ספיר נוימן אייל. לפרטים ורישום לסדרה 'מה למעלה מה למטה' כאן
לצפייה בסרטונים קצרים נוספים – ביוטיוב
"ואלה שמות בני ישראל, הבאים, מצרימה את יעקב, איש וביתו באו" (שמות א', א') 'שם' הוא הגדרה של המטרה. ישראל היורדים למצרים נכנסים למצב עיבור, כדי להיוולד מחדש. ישראל הם הצורות שיתנו חיים לכל העולם שנמצא במצב מוות, במצב שהוא לכוד בתוך רצון לקבל לעצמו, שנקרא 'רע' או שנקרא 'מוות'. השמות שיורדים הם הגדרת המטרות של הירידה למצרים, של הירידה אל החושך, של איסוף הניצוצים. מה זה 'ירידה' ברוחניות? ירידה זה שינוי צורה. ברוחניות ירידה ועליה הם שינויי צורה, הם המרחק של התכונה מהאור, המרחק של התכונה מהבורא. 'שכינה יורדת לגלות' אומר שכל הנשמות התרחקו מהכרת בורא. אם בפעולות הראשונות שלפני עלות השחר, תמיד מעורבות הנוקבאות, הרי שכרגע מופיעות המילדות העבריות פועה ושפרה, אשר מבטאות דרך כח הדיבור שלהן עמדה מוסרית שלא ממיתים תינוקות או חיים בכלל. שמות אותן המיילדות או המטרה שלהן: שפרה, כמו השופר של בינה, נשמה שיכולה לזהות את הקול הראשוני שמתחיל לבשר את הגאולה, ופועה זה ענין של הוצאת קול, כמו ראשית ההתהוות של התפילה במסגרת של אומה. למיילדות הללו ניתנה ידיעת העתיד, היכולת לראות את הנולד, לנוקבאות ישנה יכולת נבואה חזקה יותר, לכן הן מזהות את הפעולה של הכוחות העליונים בהן, הן מרגישות את האור שרוצה להיוולד. כשאנחנו מתחילים את פרשות שובבי"ם, שזו צורת השיבה, היכולת לשוב אל השורש של נשמת האדם בתיקון של עולם אצילות, דורשת את מציאת הבית הנושא, את הכלי שיכול לזהות את המטרות של התיקון, וכך גם נאמר 'ויהי כי יראו המילדות את האלהים, ויעש להם בתים' (שמות א', כא'), ניתן לשפרה ופועה מקום בתוך מה שהולך ומתהווה כישראל.
אומר הזהר ש'ישראל' שיורדים למצרים היא מערכת כוחות שקוראים לה 'ישראל סבא', שמתפשטת ומוכמנת בתוך המצב האנושי, ומי שהופך להיות הבית שלה הוא בית יעקב. זו קריאה אחרת לגמרי ממה שקראנו עד כה את פרשת שמות. ישראל הם לא בני ישראל שיורדים, אלא הכוחות שיורדים למצרים, לתוך הקיום האנושי של עולמות דפרודא ומוצאים את ביתם בתוך משפחת יעקב שיורדת מצרימה, בעקבות הכוחות הללו. כל הפרשה עומדת בסימן חניכה, החניכה של הכוחות שפועלים בתוך העולמות, בתוך המבנה שמתקשר עם האבולוציה האנושית, עם האפשרות של גילוי הבורא במערכת הזו, זוהי הכנה לגילוי. אומר זהר הפרשה במאמר 'את יעקב איש וביתו באו':
מח) אמר ר' שמעון, כשירדה השכינה למצרים ירדה חיה אחת, מד' חיות שבמרכבה ששמה ישראל, בצורתו של אותו סבא וגו', שהוא זעיר אנפין, ומ"ב משמשים קדושים עמה, דהיינו מ"ב מלאכים, וכל אחד ואחד מהם היה אות קדוש עמו מן השם הקדוש מ"ב. כלומר, שמלאכים אלו המשמשים את החיה ששמה ישראל מכונים בני ישראל ונמשכים מן השם מ"ב שה"ס הג"ר שבאותה החיה. וכולם ירדו עם יעקב למצרים, וזהו שכתוב, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, אמר ר' יצחק, שזה משמע, כי אמר בני ישראל, ואח"כ את יעקב, ואינו אומר איתו. פירוש. שהיה צריך לומר הבאים מצרימה איתו, ולא להכפיל את השם יעקב, אלא בהכרח, שהשם ישראל אינו השם של יעקב, אלא של החיה העליונה שבמרכבה, ששמה ישראל, ובני ישראל, הם מ"ב משמשים שלה, כמבואר.
בפרשת שמות שעושה חניכה, נראה בזהר הפרשה את מערכת החניכה שעושה רשב"י לר' חייא הגדול, שעומד מחוץ לבית ובוכה. ר' חייא הגדול בתורה, שהיה עשיר וצובר חכמה בדעתו, אין הוא יכול להיכנס מעבר למסך האש, משום שהיה תחת שליטה של רצון לקבל בלתי מבורר, עומד מחוץ לבית רשב"י ובוכה, וחושב שקטנות, לרדת לגלות ולהיות בהכנעה זה לא מספיק טוב, אך בסופו של דבר הוא מבין שרק שם יש גילוי. כשר' חייא בוכה, אומר עליו ר' שמעון שהוא שומע את קול השכינה, הוא שומע איבר השכינה, שנמצא מחוץ להתכללות באור. אומר מאמר 'ברח דודי':
רלד) ר' חייא הגדול, היה הולך לבעלי המשנה ללמוד מהם. הלך אל ר' שמעון בן יוחאי, וראה מסך של אש שהיה פוסק בבית. ור"ש ותלמידיו היו מהמסך ולפנים. תמה ר' חייא, אמר, אשמע דבר מפיו מכאן, מאחורי מסך האש.
רלה) שמע קול של אחד מן התלמידים של ר' שמעון, שהיה אומר, ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים. כל ההשתוקקות שהשתוקקו ישראל אל הקב"ה, הוא, כמו שאמר ר' שמעון, תאותם של ישראל, שיהיה הקב"ה לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי או כעופר האילים.
רלז) שמע ר' חייא [עכשיו מתחילה ההכרה], ואמר, הן העליונים עוסקים בתורה בפנים הבית, ואני יושב מבחוץ. בכה. שמע ר' שמעון, ואמר ודאי שהשכינה היא מבחוץ, דהיינו עם ר' חייא, מי יצא ויכניסנו וגו'
כך הזהר רוצה להסביר שאין כניסה ואין פירוד, אלא כדי לעורר את ההשתוקקות אל הקב"ה, ומי משתוקק אליו? הבית שלו, השכינה, התודעות הנשמתיות, שיש להן את הידיעה והזכרון של נוכחות העליון, כמו שעולה זעקתם ושוועתם של ישראל, משום שהם מחוץ למקומם, מחוץ לארץ ישראל.
לסיכום, המניע של העלילה הוא לא ישראל, כפי שחשבנו עד כה, אלא המניע של העלילה זה דבר ה' – ישראל ובני ישראל אינם שמות בני האדם היורדים למצרים, אלא הם שמות המלאכים היורדים למצרים, ובני יעקב יורדים לגלות בעקבותיהם, בעקבות השכינה, משום שהבורא רוצה להתגלות בעולם. כלומר בשל רצון הבורא להתגלות, ישנה גלות של שכינה, ומול זה ישנן תודעות אדם, שמוכשרות לזהות ולהזדהות עם מצב השכינה. לפיכך מתרחשת ירידה של בני יעקב, בעקבות כוחות אלו, מהחשש שמא תיבנה אומה שתוכל לעקוב אחרי הפעולות של הכוחות העליונים. ישראל יקבלו את השם ישראל, אם הם יהפכו את עצמם לראויים, אם הם יבטאו את רצונו של הבורא להתגלות לאנושות לא בצורה משמידה כמו המבול, אלא בצורה של מכות. אז כל ספר שמות זה מאבק להיות ראוי לשם הזה, שזה אומר להתאים את עצמי למטרה של ישראל סבא, המטרה של ישראל סבא הוא פרצוף החכמה שמשלים את פרצוף אבא ואמא ומלביש את כל עולם התיקונים של ארך אנפין.
